הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בתחילת ספר ויקרא, יש לציין את דברי הגמרא במסכת סנהדרין [מ"ט:] "בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו אדם מקריב חטאת שכר חטאת בידו אדם מקריב אשם שכר אשם בידו אבל מי שיש לו לב נשבר מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר זבחי אלוקים רוח נשברה".
שואלים, מדוע לא נאמר על מי שיש לו לב נשבר "שכר כל הקרבנות בידו" כפי שכתוב בשאר הקרבנות? ומתרצים שמי שמביא בפועל קרבן עולה או אשם וכדו', יכול אולי לחשוב לעצמו שיש לו שכר של הקרבן שהקריב, כיון שבאמת הקריב את הקרבן, אך מי שיש לו לב נשבר, ודאי חושב לעצמו שלא מגיע לו כלום, כיון שהוא לא הביא שום דבר. על כך מעידה התורה ואומרת, מי שיש לו לב נשבר, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות. לא רק שיש לו את השכר של הקרבנות, אלא כאילו הקריב בפועל את הקרבנות.
ובוודאי בזמן הזה שאין לנו את בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו, ואי אפשר להקריב קרבנות, חשוב להדגיש את הגמרא הנ"ל. אמנם מי שמקריב עולה יש בידו שכר עולה וכו', אך מי שיש לו לב שבור, זה המעלה הגדולה ביותר, וכמו שכותב דוד המלך בתהילים "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", "כי זבחי אלוקים רוח נשברה". האדם שיש לו לב שבור ויודע לזעוק ממעמקי ליבו ולדבר עם אביו שבשמים מתוך שברון לב, הוא האדם שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם.
ואמנם, בשבת זו נקרא בתורה על רוב סוגי הקרבנות, מכיוון שחוץ מהקרבנות המופיעים בפרשה, נקרא בספר השני את קרבן התמיד של שבת וקרבן ראש חודש, וכן נקרא על קרבן פסח שנזכה להקריבו עוד השנה בבית המקדש. אם כן, חוץ מהשכר שיש על לימוד הקרבנות, וכמו שהגמרא במנחות [ק"י.] אומרת "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'", יש לנו להתפלל לקב"ה שיבנה את בית המקדש, ונזכה במהרה להקריב שם את כל הקרבנות שנקרא עליהם בשלושת הספרים שנקרא בשבת.