אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
בשבועות האחרונים אנו עדים שוב לניסיון של קבוצת הרפורמים לקבוע את הסדר הציבורי בירושלים, מול "האבנים הריקות שאין בהן תוכן" כפי שהם עצמם קבעו אך בשנת 1997 בישראל.
מה מקורה של התנועה? מדוע החלה? מדוע היהודים הדתיים כל-כך מתנגדים לה ומה ההבדל בינה לבין זרמים אמיתיים ביהדות ומדוע בן גוריון קרא להם "מזויפים".
לפניכם סדרת מאמרים בנושא התנועה הרפורמית הסוקרת את התנועה הרפורמית באירופה, בארה"ב ובישראל בראייה היסטורית, חברתית, דתית ויהודית. את המידע שלפניכם לא תקבלו ולא תראו באתרי התקשורת השונים. אלו נשלטים במישרין או בעקיפין ע"י גורמים המזוהים עם התנועה הרפורמית (על כך באחד הפרקים בהמשך). את המידע תקבלו בספרי ההיסטוריה של התנועה הרפורמית, באנציקלופדיות ובמקורות בלתי-תלויים אחרים. כאן אספנו את המידע וצברנו אותו לאוסף מאמרים מיוחד.
בין השכלה לרפורמה – פרק ראשון
בטרם נחקור את התפתחותה של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, עלינו להבין את התקופה בה פועלות התנועות ובעיקר התנועה הרפורמית. ככלל, התנועה הקונסרבטיבית היא דומה מאוד במאפייניה לתנועה הרפורמית ולכן נעסוק רק בתנועה הרפורמית.
החל מאמצע המאה ה-17 (1650-1700) החלה "תנועת ההשכלה" הנוכרית, תנועה ששמה דגש על הידע הכללי, והובילה מהר מאוד לתהליך של חילון בקרב הנוצרים, ולהתפתחות של זרמים חדשים בקרב הנוצרים. בתקופה זו ההשכלה עדיין לא השפיעה על היהודים.
משה מנדלסון היה נער יהודי שנחשב לעילוי בתורה. הוא הגיע לברלין בהיותו בן 14 כתלמיד של הרב דוד פרנקל. מהר מאוד הוא מגלה את ההשכלה הנוכרית ומתחיל גם הוא להתעסק בנושא ההשכלה. הרב יחזקאל לנדא (הנודע ביהודה) כתב על מנדלסון: 'מוח של עילוי שהולך אל הטומאה כמו אותו האיש'. ואכן מנדלסון הופך להיות גדול המשכילים ואבי-אבות ההשכלה היהודית.
עד מהרה תנועת ההשכלה כובשת את הציבור היהודי שהיה כולו דתי שומר תורה ומצוות. עדויות של יהודים בתקופה זו ועד לתחילת המאה העשרים מראות על היקף תופעת ההשכלה שהובילה באופן מיידי לחילון במקרה הטוב או המרת דת במקרה הפחות טוב. עד לתקופת השואה מיליוני יהודים המירו דתם, התבוללו או התחלנו.
ההשכלה מתפשטת
לקראת סוף המאה ה-18 מנדלסון מתרגם את התורה לגרמנית, מה שגורם לזעם עצום בקרב הרבנים היהודים ומוביל להחרמתו, להחרמת כתביו ולנידוי תלמידיו. בפועל נידוי זה לא מועיל וההשכלה הולכת ומתפשטת במאה ה-19 גם למזרח אירופה (בכוח – "השכלה מטעם" ע"י השלטונות) ובארצות האסלאם (כדי "להביא את הנאורות לעמים היהודיים החשוכים").
בתקופה זו אנו עדים גם לאמנציפציה – שוויון הזכויות שניתנו ליהודים במערב אירופה. זכויות אלו אפשרו ליהודים ללמוד לימודי חול, לעבוד בשלל עבודות שנאסרו עליהם עד אז והחשוב מכל – לגור בכל מקום שיבחרו. מהר מאוד קהילות היהודים במרכז ובמערב אירופה התפרקו. כאשר הרב הירש מתמנה לרבה של קהילת פרנקפורט ישנם בעיר משפחות בודדות שנשארו יהודיות אותנטיות ולא התחלנו או הפכו לרפורמים.
היהודים מחפשים תשובה
מאות אלפי המתבוללים וממירי הדת בקרב היהודים הובילה את הקהילות היהודיות, בעיקר במערב ובמרכז אירופה, לתהות מה ניתן לעשות כדי למנוע המשך המרת הדת ההמונית.
כבר בתחילת המאה ה-19 מבקש דוד פרידלנדר, תלמידו וממשיך דרכו של מנדלסון, להצטרף אל הכנסייה. הוא אמנם מבקש להצטרף לכנסייה, אבל מבלי לקבל את הנצרות על עצמו. כאשר הוא נענה בשלילה – הוא מחליט שיש לבצע "תיקונים" ביהדות ולהתאימה לכאורה לתקופה זו. הוא למעשה מראשוני התנועה הרפורמית.
העת החדשה והמודרנה הובילו את היהודים לקבל החלטה – האם היהודים הופכים לחלק מהגויים (ולמעשה נטמעים בהם) או מתבדלים מחברת הנכרים. מי מהיהודים שחשו קרבה גדולה להשכלה וללאום בו הם חיו בחרו בפתרון של שינויים בדת היהודית. שינויים אלו לא היו מהירים ומיידיים, ונמשכו במשך זמן רב. אותם יהודים האמינו שצריך להיות חלק מהנוכרים כדי להביא את העולם לתיקונו ולמעשה לא הצליחו להשכיל ולהבין ששמירת המצוות היא המובילה לתיקון העולם. הם חשו כבולים במצוות וחיפשו תירוץ להפסיק לשמור תורה ומצוות, אבל להישאר יהודים. הם ביקשו ליצור מערכת חוקים חדשה בתוך היהדות, שאינה מבוססת על ההלכה היהודית. בתחילה "התיקונים" שבוצעו ע"י ישראל יעקובסון היו בשינוי סדר התפילה ונגינה בעוגב בשבת וכן דרשות לפי הסגנון הנוצרי. באותה שנה הוקם בהמבורג "הטמפל" – "בית הכנסת" של הרפורמים.
מכאן יצאה לאור "הבשורה החדשה" של הרפורמים – אין הבדל בין יהודים לגוים, אין קשר בין ישראל לארץ ישראל ואין קשר בין ישראל כיום לחידוש הקרבנות ולביאת המשיח. עם זאת בשלב זה היהודים "המתקנים" לא הפכו לקבוצה מגובשת אלא השינויים חלו ממקום למקום.
מבחינת הרפורמים הפתרון לבעיה של המרת הדת היהודית הייתה פשוטה – אנשים יישארו יהודים אבל לא יהיו מחויבים בהלכה ובהנהגות היהודיות, הם יהפכו להיות חלק מכלל העמים ובכך יביאו לכאורה את התיקון לעולם.
בשבוע הבא מאמר ההמשך בנושא זה שיעסוק בשינויים שמבצעים הרפורמים וההשפעה שלהם עד היום.
בתמונה: מנהיג התנועה הראשון, אברהם גייגר
הפרקים בסדרה:
- התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
- התנועה הרפורמית: פרק ב
- התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
- התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
- התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
- התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
- התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
- התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
- התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
- התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל