מדוע דווקא חצי שקל?

עומדים אנו לקראת חודש אדר – בשבת שקלים, הנקראת כך על שם המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים", ובפרשה זו חוזרים אנו על תחילת הקריאה שקראנו רק בשבת האחרונה – כי תשא – את הפרשה של מחצית השקל, שבה מצווים כל איש מבני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לתת מחצית השקל.

וכבר מפורסמת הקושיא, מדוע נצטוו בני ישראל לתת דווקא מחצית השקל, ולא שקל שלם? על קושיא זו נאמרו כמה תירוצים, וננסה לתרץ באופן שונה קצת.

על הפסוק "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" מסבירים המפרשים, שהעשיר לא ירבה בממונו כל כך בשביל לקיים מצווה ועל ידי זה יגרום שלא יישאר לאחרים אפשרות לקיים את המצווה, וכן העני לא יגיד שאין לו אמצעים לקיים את המצווה, אלא כולם ביחד צריכים לקיים ולהשתתף במצוות.

ומפורסם הסיפור על ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שכשנזדמנה לידו מצוות פדיון שבויים, הוא נתן את כל הכסף שהיה צריך בשביל המצווה, ולא הסכים שאחרים ישתתפו איתו במצווה, וכעבור ימים מספר הוא גם קיבל את הכסף הזה בחזרה וגם קיבל עושר גדול, ורבי יהונתן מאוד הצטער על כך שנראה הדבר שמשמים משליכים את המצווה ולא מרוצים מהמצווה הזאת. ואחרי שצם שלושה ימים רצופים ועשה שאלת חלום, השיבו לו מהשמים שבאמת לא חפצו בשמים במצווה שלו, מכיון שלא זיכה את שאר הציבור במצווה ולא איפשר להם ליטול חלק במצווה.

ועל פי זה נראה להסביר את הענין של מחצית השקל: התורה רוצה להראות לכל יהודי, שהחלק שלו במצווה הוא רק חצי, כיון שאת החצי השני במצווה הוא צריך לתת גם לשני לקיים. וכמו שיודעים אנו, שאת תרי"ג המצוות לא יתכן שיהודי אחד יקיים לבד, כיון שיש מצוות ששייכים רק לכהנים ויש מצוות ששייכים רק לישראלים, וכל התורה כולה יכולה להתקיים רק על ידי ערבות הדדית.

וזה העבודה שלנו לקראת חודש אדר, ההיפך ממה שאמר המן הרשע לאחשוורוש "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", להראות שאנחנו מאחדים כולם, ולעזור אחד לשני לקיים מצוות, ובכך נזכה לגאולה האמיתית במהרה בימינו.