מוסר התורה מול מוסר האדם

אין צורך שנכביר מלים לקוראים כאן על חשיבות מוסר התורה אל מול מוסר האדם, אבל בכל זאת – נעים בכל פעם לראות זאת ולהבין עד כמה מוסר התורה ישר הוא, ומוסר האדם עקום ומתפתל הוא.

לפני מספר חודשים הזדעזעה ארץ כאשר בג"ץ פסק לפנות בית כנסת במדינת ישראל. עשרות שנים לאחר ליל הבדולח בו נחרבו בתי כנסיות בהוראת הצורר, בג"ץ קבע שגם בישראל יהרסו בית כנסת. הדרישה שלו לכאורה, מבחינה חוקתית, הייתה הגיונית – יש חוק וצריך לציית לו, אחרת – תהיה אנרכיה בישראל. זהו המוסר האנושי בהתגלמותו – ישנו חוק, הוא שווה לכולם, כולם כפופים לו ויש לאכוף אותו. לכאורה עולם מושלם לפנינו.

לא לפני זמן רב, הכריע בג"ץ בסוגיה נוספת של פינוי – הפעם היה זה פינוי של התיישבות בלתי חוקית של בדויים בנגב. לכאורה המאחז אינו חוקי, ועל כן, לפי החוק יש לפנותו. אלא שאז הפעיל השופט מזוז, שהיה עד לא מזמן היועץ המשפטי לממשלה, את רחמיו ואמר כי אין זה מוסרי לפנות מתיישבים. והנה לנו מוסר אנושי ברור. מה שקרוב ללבו של השמאל – יש לרחם ולהשאיר, גם כאשר מדובר בהתיישבות מנוגדת לחוק. מעניין שאמירה מסוג כזה לא נשמעה מעולם מצד בג"ץ בפינוי התיישבויות יהודיות. כי יהודים מותר, ולשיטת בג"ץ, אולי אפילו צריך לפנות.

גם עתירה אחרת שהוגשה לבג"ץ לפנות בית ספר של האיחוד האירופי שנבנה ללא היתר בשטחי יו"ש, נענתה בשלילה. כאן אמר אותו שופט אומלל כי יש חוק, אבל הוא לא תקף באזורים אלו.

מעניין לשמוע שאותו שופט בדיוק היה בדעת רוב לפנות את בית הכנסת בירושלים ושם לא התעוררה סוגיה שמא החוק לא תקף. כי כשצריך לפנות יהודים – הן בשטחי יו"ש והן בשטחי הקו הירוק – אין בעיה של חוק. יש בג"ץ והוא הבג"צוקרטיה. הוא מעל המחוקק.

אבל לא רק בכך מסתיימת עלילת המוסר הבלתי מוסרי של אנשי הנהגת המדינה. השבוע התבטא האיש שאמון על בטחוננו מצד ההשתדלות – הרמטכ"ל ואמר שהוא לא היה רוצה לראות חייל שמרוקן מחסנית על מחבל בן 13. אני דווקא כן מצפה לראות חייל שמוריד מחסנית, ואפילו שתיים, במקרה שמחבל, גם אם הוא בן 5 מגיע לפגוע בו. גם אם אין ביכולת המחבל להרוג. את הגופה, אגב, יש לנהוג כמנהג הבריטים בזמן מאורעות תרצ"ו – לעטוף בעור חזיר ולשלוח למשפחה בחצות הלילה ליד הבית. במלחמה – צריך לנהוג כמו במלחמה.

הרמטכ"ל למעשה ניסה לומר שצה"ל לא חייב לפעול עפ"י 'הבא להורגך השכם להורגו'. לכאורה מזעזע לחשוב שנורה ילד בן 13. בדמי ימיו נלקח לגיהנומו. אבל זה מזעזע רק כשהמוסר שלך עקום ומעוות. רק כאשר המוסר שלך חסר אמת, כאשר המוסר שלך משתנה מעת לעת ובאותה העת, כאשר אין לך מוסר שהוא עקבי.

אבל התורה לא כך היא. התורה היא עקבית, היא נצחית והמוסר שלה – נצחי כמוה. הקם להורגך השכם להורגו זה מוסר תמידי, לא אולי, לא בערך, לא עכשיו כן ומחר לא – תמיד.

התורה שלנו אוסרת הריגה והיא התורה היחידה שדנה בכך כל-כך לפרטי פרטים של הלכות. אבל כשצריך להרוג – הורגים. כשצריך לנטרל מנטרלים. כמובן שגם התורה תגיד שקודם יש לנסות לנטרל, אבל אם יש ולוּ צל צילה של סכנה – חובה על החייל מוסרית מן התורה להרוג את אותו רוצח. כאשר יש צורך במלחמה הקב"ה מצווה עלינו להילחם, לא לרחם על האחר, האויב. להרוג אותו לפי חרב ועוד מבטיח לנו שנפשנו לא תיפגם.

וכל זאת כשלא דנו על כך שהמוסר האנושי כמובן יכול להשתנות. די לנו בראייה קצרה בהיסטוריה האנושית לראות כיצד מדינה מוסרית אחת כמו גרמניה שינתה פניה לחוסר מוסריות הגדול ומזעזע ביותר.

עלינו להישיר מבט אל המוסר של התורה ולהגיד – כמוהו נוהגים, הוא ואין בלתו.