אוהד שקד-מנדלבוייםלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
סתימה. הביוב מציף והריח… בדירת שני החדרים וחצי בבני ברק אישה ושלושת בניה. הקטן בסה"כ בן ארבע. טלפון בהול לאינסטלטור ואחרי כשעה מגיע בחור צעיר ומלא מרץ ומיד ניגש לעבודה. תוך כדי העבודה הוא מבין שהעבודה יקרה, החומרים לא זולים ולא דרושה עבודה קלה בלבד. עוד הוא מבין בין השורות שהאישה היא אלמנה וילדיה… יתומים.
במשך כשלוש שעות הוא עובד על הצנרת המיושנת ומצליח לסדר את הביוב בצורה הטובה ביותר שאפשר. הוא מסיים את העבודה, ויודע שהעלות שלה היא כאלפיים שקלים. ברור לו מבגדיהם הבלויים של הילדים ומהמחברות הפשוטות והספרים שעברו כבר כמה וכמה ידיים, שכסף אין במשפחה. המון חום ואהבה כן, אבל כסף – אין.
'כמה מגיע לך?' שואלת האישה.
'התשלום הוא אלפיים שקלים אבל את לא צריכה לשלם גברת. יש לנו הסדר עם העירייה והעירייה הודיעה שתשלם' אמר לה השרברב.
אותה האישה נראתה מופתעת ואמרה שלא סיפרה דבר לעירייה. השרברב אמר שהוא יודע שהיא לא דיווחה, אך כבר בדרך הוא דיווח וקיבל על כך אישור.
**
שלושים שנה לאחר מכן שתי משאיות גדולות נכנסות אל אזור הבנייה. הקבלן מסמן להם איפה להוריד את הציוד הרב שרכש. ציוד בניין הוא יקר ביותר והפעם מדובר בהזמנה יקרה ביותר, כשלוש מאות אלף דולר. המשאיות פורקות את הסחורה ומפקידות בידו של עוזר הקבלן את החשבון. זה פונה אל הקבלן ומעניק לו את החשבון. הקבלן פותח את החשבון ותמה.
'הסכום לתשלום – שולם'.
הקבלן, אדם חרדי ירא שמיים ששמו הולך לפניו ביושרותו והגינותו, ממהר לפנות למשרדי חברת הציוד. הוא ניגש אל המזכירה וטוען בפניה שלא שילם דבר. היא בודקת שוב ואומרת בפלפול עיניים – 'מצטערת. כתוב לי כאן ששילמת את החוב'. הקבלן מתרתח ואומר בכעס 'העולם הבא שלי לא שווה לי את הכסף הזה. אני לא שילמתי. אני יודע שלא שילמתי' ומוכיח לה בניירות שלו שלא הוצא שום שיק עבורם, וכל זאת כשמצבו הכלכלי הקשה ידוע לכל. היא מציעה שיפנה למנהל. הקבלן ניגש אל המנהל, גם הוא בחור דתי שעוסק מספר שנים בתחום ונחשב די מצליח. גם הוא נחשב לאדם הגון ונעים הליכות.
הקבלן נכנס אל חדר המנהל ואומר לו בלהט 'שלום כבודו. חלה כאן טעות נוראית. כתוב בקבלה ששילמתי את הסכום ובהן צדקי אני אומר שלא שילמתי שקל על כך'. המנהל מסתכל בקבלה ומעלעל במחשב. הוא מרים את עיניו.
'התשלום שולם ע"י העירייה לפני שלושים שנה' אמר המנהל בחצי חיוך. הקבלן לא הבין.
'כבודו לא זוכר, אך לפני שלושים שנה היית אינסטלטור שבא לתקן אצלנו בבית סתימה. העלות שלה הייתה כאלפיים שקל. למרות זאת שיקרת לאמא שלי ואמרת לה שהעירייה התחייבה לשלם. ידעת שאמא שלי אלמנה ואנחנו יתומים. לבך לא נתן לך לגבות ממנה את התשלום. אין לך מושג כמה צדקתַ וכמה הכסף הזה לא היה לנו. אמא שלי עבדה בשלוש עבודות ואספה שקל לשקל. באותו הרגע נדרתי לקב"ה שאם יבוא יום והוא יאפשר לי להכיר לך טובה על כך – אכיר לך. אני ידעתי שהעירייה לא שילמה דבר. שלושים שנה אני מחכה להזדמנות הזאת להכיר לך טוב. והנה הפכת לקבלן גדול ואני לבעל חברה למוצרי בניין. גם אח שלי מנהל יחד איתי. שנינו הבטחנו שנכיר לך טובה אי פעם והנה הקב"ה מסובב הסיבות הביא אותך לרכוש אצלנו את העסקה הגדולה הזו. את התשלום קיבלנו מהעירייה לפני שלושים שנה'.
בשלב זה פרץ הקבלן בבכי וסיפר שאותו מנהל מציל את עסקיו שנקלעו לקשיים גדולים והבניין הזה הוא התקווה האחרונה שלו. השניים התחבקו ובכו זה על זה.
עד כמה רחוקה היא הכרת הטוב.
סיפור אמיתי.