הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כולו" (יד, ז)
וכתב רש"י "ומהיכן הוו להו בהמות והא כתיב וימת כל מקנה מצרים, אלא מהירא את דבר ה' שהניס את מקנהו, מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו".
ויש לדקדק, מפני מה הקשה רש"י כן דווקא לעניין הסוסים, ולא הקשה על הכתוב לעיל (י, כה) שאמר משה לפרעה "גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות", ומנן יהיה לו זבחים ועולות והלא כתוב וימת כל מקנה מצרים.
ונראה ליישב, דמצינו בש"ס שאף כאשר האם מתה העובר שבמעיה נותר חי עוד איזה זמן, כמבואר בחולין (עד, א) השוחט את הבהמה ומצא בו עובר חי, ובערכין (ז, א) מעוברת שמתה מביאין סכין ברשות הרבים לקרוע את כריסה שמא העובר חי.
וכתבו התוספות (חולין לח, ב ד"ה אלא) שדרך הבהמה הוא, שכאשר המוות בא מסיבה פנימית אזי העובר הנמצא בפנים מת ראשון, ובנהרגת, שהמוות בא מבחוץ היא מתה וולדה חי.
והנה, במכת ברד, אף שמתו כל הבהמות, מכל מקום העוברים שבמעיהם יש לומר שנתקיימו, והוא על פי מה שכתב הרשב"א בחולין (פט, ב ד"ה אלא) דעובר לא חשיב בהמה, וכל מקום שכתוב בתורה צאן ובקר שור כבש ועז וכדומה, אין בכללם אלא אותם שנתיילדו, ולא עובריהם, ולפיכך אף שבמכת ברד אמר הקב"ה שימותו כל הבהמות, מ"מ הוולדות נתקיימו.
ולפי"ז מיושב, דאפשר דאחר הברד קרעו המצרים את כריסות בהמותיהם והוציאו ולדות חיים, ואותם ולדות הם אשר אמר עליהם משה גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות שכוונתו לגדיים וטלאים צעירים אשר יצאו ממעי נבלות בהמות מצרים.
אמנם כל זה נכון לגבי הבהמות, אך לגבי הסוסים שפיר יש להקשות מאין הוו להם דאי אפשר לומר שרכבו על סוסים עולי ימים אשר זה עתה נולדו ובהכרח לא מן הוולדות הם, אלא ממקום אחר.
אמנם דבר זה שנוי במחלוקת רבי שמעון וחכמים במסכת בכורות (נז, ב) האם יוצא דופן כשר למזבח אי לאו, דלרבי שמעון כשר ולרבנן פסול, וא"כ מה שנתבאר אינו מתקיים אלא לרבי שמעון שהוולדות שבמעי הבהמה כשרים למזבח – ולפיכך היו ביד המצרים בהמות בשביל להקריבן, אך לרבנן שפסולים, א"כ אותה הקושיא שהקשה רש"י מהיכן היו להן וולדות, יש להקשות לעיל, מנין יש למצרים בהמות ליתן ביד ישראל להקריבם.
ואפשר, שלכך דקדק רש"י להביא מימרא זו בשם רבי שמעון, שהוא הולך לטעמו שוולד בן פקועה כשר למזבח, ולשיטתו כל הקושיא מהיכן היו להן וולדות, קשה רק ברדיפת המצרים, ולא לעיל על בקשת משה שהמצרים ייתנו בידם בהמות להקרבה.