הרב אליהו פורטנויבאמצע ההתראה שמשה רבינו מתרה את פרעה על מכת בכורות, אומר לו משה רבינו "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וגו'", והיינו שבזמן מכת בכורות, הכלבים לא ינבחו.
המדרש [מכילתא פרשת משפטים] כותב, שבזכות זה שהכלבים לא נבחו בזמן מכת בכורות, הם זכו לכך שעם ישראל יתנו להם את הטריפות שלהם – "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" [שמות כ"ב, ל'].
ויעויין בתורה תמימה שביאר להאריך מה הזכות בזה שהכלבים לא נבחו במכת בכורות.
ולכאורה יש דבר שצריך להבין: בפרשה הקודמת ראינו את השכר של הצפרדעים שנכנסו לתנורים במצרים, שהם לא מתו כמו כל הצפרדעים שהיו במצרים, אלא חזרו ליאור. אמנם, באותו זמן הם לא מתו, אבל הדורות הבאים שהגיעו מהצפרדעים האלו מתו. ואילו כאן, הכלבים שלא נבחו, לא רק הם זכו לשכר, אלא כל הכלבים הבאים אחריהם זכו לכך שאת הטריפות של היהודים הם מקבלים. ולכאורה הדבר צריך ביאור, כיון שהצפרדעים מסרו נפש ממש, נכנסו לתוך תנור לוהט, ומה השכר על כך? שבאותו דור הם לא מתו. ומצד שני, הכלבים שרק לא נבחו, זכו לשכר שנתארך להם לדורות עולם.
ושמעתי לבאר: אמנם הצפרדעים מסרו את נפשם למות ולקדש במיתתם את ה', אבל הכלבים נשארו בחיים ועל ידי כך קידשו את ה', ויותר קשה לחיות על קידוש ה' מאשר למות על קידוש ה'. ועל פי זה גם מובן מדוע עקידת יצחק היה ניסיון לאברהם אבינו יותר מאשר של יצחק, והלא יצחק הוא זה שמסר את נפשו על קידוש ה'? אלא זהו הביאור: נכון שיצחק הסכים למסור נפשו ולמות על קידוש ה', אבל דבר זה היה לוקח כמה דקות, ובזה קיים את המצווה, אך אברהם אבינו, אם הוא היה מקריב את יצחק, הוא היה נשאר חי וחי כל ימיו בקידוש ה'. דבר זה הוא יותר קשה מאשר למות על קידוש ה'.
ועוד שמעתי לתרץ רעיון עצום: יותר קל להישרף באש, מאשר לשתוק… הכלבים זכו לשכר יותר גדול בגלל שהם שתקו, וזה הרבה יותר קשה מאשר להישרף. וגם דבר זה אנו רואים בעוד ענין, כשהגמרא מתארת את חומרת הלבנת פני השני, אומרת הגמרא [בבא מציעא נ"ט.] "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". ולעומת זאת, על אדם שותק בשעת מריבה, אומרת הגמרא [חולין פ"ט.] "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה". רואים מכאן, שאדם ששותק, מחזיק את כל העולם, וזה מראה עד כמה קשה הדבר…