בין מכת חושך למכת בכורות, אומר הקב"ה למשה רבנו שהוא ייתן עוד מכה אחת לפרעה, ואח"כ ישלח את בני ישראל.
מוסיף הקב"ה ואומר למשה "כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה". בפשטות כוונת הכתוב, שאחרי שפרעה יקבל את המכה האחרונה – מכת בכורות, הוא יגרש את עם ישראל ממצרים. אך צריך להבין מה הכוונה במילה "כשלחו"?
מבאר הספורנו – הקב"ה אומר למשה רבינו: באותו צורה שפרעה שילח אתכם מביתו, כמו שכתוב "ויגרש אותם מאת פני פרעה", באותו אופן יגרש את עם ישראל ממצרים. ויותר מזה, בהתחלה הוא גירש רק את משה ואת אהרון, אבל אח"כ הוא יגרש את כל עם ישראל ממצרים.
מוסיף הספרונו יסוד מבהיל בהנהגת הקב"ה: "כי אמנם זו מידת צדקו של הקדוש ברוך הוא, כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי עשות רצון קונו, יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון, ולא לרצון יהיה לו". והיינו, שמידת הצדק של הקב"ה, הוא שאדם צריך לעשות כל מה שהקב"ה מצווה עליו ורוצה שהוא יעשה, אך אם אדם לא עושה את זה מרצונו, הוא יצטרך לעשות זאת לבסוף על כורחו ובצורה שתציק לו.
וזה מה שקרה עם פרעה – הקב"ה אמר לו בהתחלה שיוציא את בני ישראל ממצרים והוא לא רצה, וגרוע מכך, הוא גירש את משה ואת אהרון מביתו. וסופו היה שהוא גירש את כל עם ישראל, אבל מארץ מצרים ועוד יצא בנזק של כל עשרת המכות.
הספורנו מביא דוגמאות לדבריו: בקללות שבפרשת כי תבוא כתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". גם שם רואים את העניין הזה, בני ישראל צריכים לעבוד את הקב"ה בשמחה, ובגלל שלא עשו זאת, נאלצו לעבוד אותו ולהתפלל אליו מתוך הצרות שקרו להם אצל הגויים, וכן מה שכתוב במשנה באבות [פרק ד' משנה ט']: "כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלו מעוני", שמכיוון שאדם עבר על רצון ה' וביטל תורה כשהייתה לו אפשרות לקיימה כשהוא עשיר, סופו לבטל תורה אבל כשהוא עני.
ונראה להוסיף, שדבר זה מתקשר גם לתחילת הגלות – ירידת יעקב למצרים. הגמרא במסכת שבת [פ"ט:] אומרת, ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו. רואים פה, שאם יעקב אבינו לא היה יורד למצרים כשיוסף ביקש ממנו לרדת, אז מכיון שנגזר עליו לרדת למצרים, סופו היה לרדת לשם בשלשלאות של ברזל.
עלינו ללמוד מכך לקיים רצונו של הקב"ה, מכיוון שאין אפשרות להתחמק ממה שמצווה עלינו לעשות, ומוטב שעה אחת קודם כשיש בידינו את הבחירה כיצד לעשות את המעשה בצורה בטובה והנוחה לנו.