הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בתחילת הפרשה, מתארת התורה את צורת הריבוי של עם ישראל במצרים – "בני ישאל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד". ושמעתי ממו"ר אבי שליט"א, שפסוק זה בא להסביר מדוע השיעבוד היה אכזרי כל כך. והיינו, כשיעקב ובניו ירדו למצרים, הם ירדו עם שלש מעלות: א. 'יעקב'. – לכל השבעים איש היה מנהיג אחד. ב. 'איש וביתו'. – הם הגיעו למצרים עם נשותיהם כדי שלא יתערבבו עם המצרים, שהם שטופי זימה. ג. 'באו'. – כולם באו למצרים כקבוצה קטנה צנועה ומאוחדת של שבעים נפש, כדי לא להתערב עם המצרים.
הייחודיות וההפרדה הזאת התקיימה כל זמן שיעקב ובניו היו קיימים, אולם לאחר ש"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא", מיד "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד". כלומר, מיד לאחר שמתו יוסף וכל אחיו, התחילה ירידה רוחנית בכלל ישראל, וכפי שמרומז בפסוק. 'פרו וישרצו' – התעסקו בפריה כמו שרץ, רק למילוי התאווה. 'וירבו' – ביקשו כבוד וגדולה על חשבון הזולת (להיקרא 'רב'). 'במאוד מאוד' – מלשון "בכל מאודך", היינו שהלכו כולם אחרי תאוות הממון. לכן, מיד "ויקם מלך חדש וגו'" שישפיל אותם בעבודת פרך כדי שלא יתקיימו שלושת הדברים האלו.
ובאמת, שכך הקב"ה מנהיג את עמו בכל הדורות עד עצם היום הזה. ברגע שהיהודים מנסים להתקרב ולחקות את אומות העולם ולהתחבר אליהם, חלילה הקב"ה עושה שהגויים ישנאו את היהודים, וכל זה בכדי שלא תהיה שום קירבה בין היהודי לגוי, ואפילו לא הקירבה הקטנה ביותר.
וכמו ששמעתי פעם משפט: אם היהודי לא עושה קידוש, הגוי עושה הבדלה. והיינו, שאם היהודים לא מתקדשים בינם לבין עצמם, ומקדשים ומפרישים את עצמם מהגויים, הקב"ה גורם שיהיה חלילה הבדלה ע"י שהגוי יעשה בעצמו את ההבדלה…
ועלינו ללמוד מכך, עד כמה חשוב הענין להתרחק מכל דבר שיש בו אפילו נגיעה של מעשים של גויים, שלא נלמד ואפילו לא נחקה אותם בכי הוא זה, כי זהו דרכו של היצר הרע, בהתחלה רוצה שהאדם יעשה דבר או שנים הדומים למעשיו של הגוי, עד שלבסוף מסית את היהודי שכל מעשיו יהיו כמעשיו של הגוי.