הרב משה שינפלדנכון לשעת כתיבת שורות אלו, המצב הביטחוני במדינת ישראל ובמקומות נוספים בעולם, מצריך הצבת גלאי מתכות בכניסה למקומות ציבוריים.
גם בשדות התעופה ברחבי העולם, כל נוסע באשר הוא, מחויב לעבור בתוך שער גלאי מתכות טרם עלייתו למטוס, כדי לוודא שהוא אינו נושא על גופו חפץ חד העלול לסכן חיי אדם. הגלאי פועל על ידי כך שהוא משנה את השדה המגנטי, אם יש מתכת בסביבתו.
ישנם אנשים במצב רפואי מסוים, שהרופאים ממליצים להם שלא לעבור בתוך שערים אלו. ואכן, אותם אנשים עוברים בדיקה ידנית במקום הבדיקה הרגילה.
אישה בהיריון, כלולה בהמלצת הרופאים שלא לעבור בשער גלאי המתכות, משום שיש חשש, שהשינוי בשדה המגנטי יגרום נזק לעובר הזעיר ההולך ומתפתח ברחמה.
ככול הנראה, השינוי בשדה המגנטי גורם נזק מסוים גם לאדם בוגר, אולם כולנו מבינים, שהעובר הזעיר חשוף להרבה יותר סכנות והשפעות חיצוניות מאשר עובר גדול יותר, או מתינוק שכבר יצא אל אוויר העולם.
ככול שהעובר זעיר יותר, כך גם גדילה רמת ההשפעה של גורמים שונים על עתידו.
פרשת "וישלח", מתארת את תחילת ההיווצרות של עם ישראל – את מצבו כ"עובר". כשם שהשפעה חיצונית על עובר ברחם הינה בעלת השלכות עד סוף חייו, כך גם בפרשה מתוארים מספר אירועים, שכל פרט ומרכיב מהם הינו בעל השלכות לדורות.
אחד "המרכיבים" המפורסמים שהרכיבו את היווצרותנו כעם, הוא סיפור ההיאבקות של יעקב.
מן הסתם, הסיפור מוכר לרובנו, אולם נתבונן בו שוב ונראה כיצד מעשה זה אינו אירוע היסטורי – נקודתי בלבד, אלא הוא נוגע לכל אחד מאתנו, בכל רגע נתון.
כך מתארת התורה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר (המלאך ליעקב): שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר (יעקב למלאך): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר (המלאך ליעקב): לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (לב, כה-ל).
בפשרו של מאבק איתנים זה, רב הנסתר על הנגלה. התורה אינה חושפת את זהותו של אותו מתאבק אלמוני, והיא אינה מפרשת מה הייתה מטרתו. לא מוזכר מדוע אותו מתאבק חושש מהשחר, ומדוע יעקב התעקש שאותו מתאבק יעניק לו ברכה.
מי שמעיין בפרשנים הרבים, ובפרט בדבריו של הרמב"ן, רואה שפרשה זו משמשת כאבן יסוד לכלל המאבקים ההיסטוריים בין ישראל לאומות העולם, ומומלץ מאוד ללמוד את הנושא.
רבי שמשון רפאל הירש, מתעכב על העובדה שהמאבק התרחש דווקא בלילה, ואותו מתאבק חשש מאוד מעלות השחר. הרב הירש מבאר, שמאבק זה משמש גם כמשל למאבק הפנימי של האדם מול יצרו – מלחמת הטוב והרע. יעקב מסמל את הטוב, ואותו מתאבק מסמל את כוח הרע שבעולם:
"האבק שהתאבק מבין שני הלוחמים, עלה כדברי חכמים עד כיסא הכבוד (תלמוד חולין, צא ע"א). שכן מאבק זה, אינו אלא דוגמה בזעיר אנפין למאבק הגדול המתמשך והולך בכל דברי הימים. אכן, הוא הוא התמצית והתוכן לכל ההיסטוריה האנושית.
כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם מעורפלת, והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר, עד בלתי יכולת לעמוד על אמיתתם ובהירותם, כל אותו זמן הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות. זה תוכנה של אותה חוויה לילית" (רבי שמשון רפאל הירש, בראשית לב, כה-כו).
"יריבו של יעקב יכול להילחם רק בעוד לילה פרוש על הארץ, ואכן, כל עוד הלילה שולט, נראים הדברים, שהוא, גם אם אינו מנצח, הרי ידו על העליונה. אך בשעה שהשחר מאיר, מתגלה היפוכו של דבר, ויעקב הוא "בעל הדעה" הקובע את סיום המלחמה. והתנאי שהוא קושר לסיום המאבק, מטרת המאבק כולו, הינו: ההכרה שיעקב ראוי לברכה וסיוע, ולא לאיבה ושנאה… כל אותו לילה אומר יעקב, התקפת אותי, ראית בי מכשול, שלסילוקו והשמדתו יש לשאוף במאבק בלתי פוסק. עתה, משהאיר השחר, אתה מתייאש, אך אני לא ארפה מהמאבק, עד שלא תעניק לי ברכה והכרה" (כז).
כוח הרע שבאדם, מתעורר כל עוד אדם שרוי בעלטה פנימית, בעצבות ובייאוש. אולם כאשר "נדלק האור", אדם מכיר מיד באפסיותו של היצר הרע.
יצר הרע חזק בעיקר בחושך.
מהו האור? האור הוא השכל. כאשר אדם מפעיל את שכלו והוא "מבקר" (מלשון בקרה ובוקר) את מעשיו, הוא לא נופל בפח. כשאדם מתבונן הוא מבין, שהיצר הרע הוא כבועה חסרת כל תוכן. רבים מאתנו חשים תחושת ריקנות וחרטה לאחר שהלכנו שבי אחר עצתו. היצר הרע מפתה אותנו לעשות דברים מסוימים, והוא "מבטיח" בחלקלקות לשונו שנהיה מאושרים אם נציית לדבריו, אולם המציאות טופחת על פנינו שוב ושוב, והבלון מתפוצץ במהירות.
פרשה זו מלמדת אותנו, כמה חשוב להעלות את השחר, ולפזר את הערפל והאבק שיצר הרע מפזר סביבנו.
המלבי"ם בביאורו לפסוקים אלו, כותב רעיון דומה:
המילים "חושך" ו"לילה", הן משל לעולם הזה. ואילו המילים "אור" ו"בוקר", הן משל לעולם הבא – עולם האור (בבא מציעא פג ע"ב, ובמקומות נוספים). אותו מתאבק אלמוני המנסה לפגוע ביעקב, כוחו מאפשר לו זאת רק בלילה, רק בעולם הזה המשול ללילה, אולם בעולם הבא, כשהשמש תזרח, היצר הרע לא רק שיאבד מן העולם, אלא הוא אף יברך את יעקב.
התפקיד של היצר הרע כאן בעולם הוא מאוד מוגדר וקונקרטי – לאתגר את האדם, להיאבק עמו ולתת לו "פייט". תפקידו של האדם הוא להצליח באימון ולנצח במאבק. המאבק והבלבול ביון הטוב והרע קיים רק כל עוד הלילה שולט, כל עוד אדם חי כאן – בעולם הזה. אולם לאחר פטירת האדם, כשהוא עוזב את עולם החושך ומגיע אל עולם האור, הכל נהיה ברור. אין יצר הרע ואין מאבקים. כשהשחר יעלה, אדם יבין שכל ההתמודדויות שהוא עבר, נועדו לטובתו, כדי לאתגרו ולהביאו אל תכליתו.
יעקב שרד את המאבק. בסיומו, ביקש אותו מתאבק מיעקב: "שלחני". המילה "שלחני" מורה על עליונות המשלח, ובידי יעקב הייתה ההחלטה האם לשחרר אותו או להמשיך לאחוז בו. כוונת הדברים היא, שביכולת האדם לגבור ולשלוט על כוח הרע שבו. ברצונו הוא מחזיקו וברצונו משלחו.
יותר מכך. אלוקים ברא את כוח הרע כדי לקדם את האדם. כשאדם יודע את זה והוא אכן מנצל את אותו כוח לטובתו, הוא בעצם מביא לא רק את עצמו אל השלימות, אלא הוא מביא גם את אותו כוח אל תכליתו, ואז אותו כוח "יברך" את האדם על כך.
יעקב ידע כיצד לנצל כל כוח בבריאה, ואפילו לבקש מהם ברכה. אין בעולם בריאה המנוגדת לאדם, אין בבריאה כוח ששונא באמת את האדם. אפילו על היצר הרע שנראה לנו כשונא, התורה כתבה על בריאתו "טוב מאוד" (השווה בראשית רבה ט, ה), משום שהוא נועד לטובת האדם.
הרב יוסף דב סולובייצ'יק, בספרו "בית הלוי" על פסוקים אלו, כותב רעיון יפה:
לפני שיעקב נפגש עם עשיו, הוא התפלל לבורא: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו" (לב, יב) (בספר "משהו טוב לשולחן שבת" הרחבנו בדברי ה"בית הלוי" על משמעות כפל הלשון – "מיד אחי, מיד עשיו", וכדאי לעיין שם. נוסיף כאן נקודה שלא הזכרנו שם).
ישנו מדרש (תלמוד ירושלמי, נדרים ג, ח) האומר כך: "עתיד עשיו הרשע לעטוף טליתו, ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, והקדוש ברוך הוא גוררו ומוציאו משם. שנאמר: "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ – מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם השם" (עובדיה א, ד). כלומר, עשיו מתעתד "להתעטף בטליתו", להגביה עוף כנשר ולשבת בסמוך ליעקב המשול לכוכב ("דרך כוכב מיעקב" – במדבר כד) ולומר לו – אחי אתה.
ביאורם של דברים:
המאבק של עשיו ביעקב הינו מאבק תמידי. עשיו שלף את חרבו מנדנה והיא תישאר מונפת עד הגאולה העתידה – "הלכה היא – בידוע שעשיו שונא ליעקב" (רש"י בפרשתנו, לג, ד). השנאה קיימת, אולם טקטיקת המאבק פושטת צורה ולובשת צורה, בהתאם למקום ולזמן.
ההיסטוריה מלמדת אותנו, שפעמים עשיו ניסה להשמיד אותנו באמצעות חרב ומוקדי אש (ראה ערך גרמניה הנאצית), פעמים באמצעות כוחות מיסטיים וקללות (ראה ערך בלעם), פעמים באמצעות גירוש וגלות (ראה ערך בבל ועוד), ופעמים באמצעות איסור על קיום מצוות ולימוד תורה (ראה ערך יוון, גירוש ספרד ועוד).
כשם שיעקב שרד את המאבק, כך בניו ישרדו את המאבקים. אולם בסוף תקופת הגלות, כשעשיו יראה שהוא לא מצליח להשמיד את יעקב, הוא ישנה טקטיקת מלחמה. הוא "יתעטף בטליתו" ויהיה לבוש בלבוש של "אמונה". עשיו יתקרב ליעקב בכמה פרטים ויאמר לו – אחי, התנהג עמי בטוב ובאהבה, "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך"… עשיו ינסה להתחבר ליעקב על ידי שינסה לעשות "מעשים טובים", וכך יוכל להזיק לו מבפנים.
יש שני סוגי שעבודים. יש שעבוד של הרג, צרות וייסורים, ויש שעבוד "צבוע" בצבעים של "אחי". רצון להרוס כל חלקה טובה בהסוואה של רצון לעזור. שני השעבודים הללו מוזכרים בתפילתו של דוד המלך בספר תהלים: "רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי – יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל. רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי" (תהלים קכט). המילים "רבת צררוני מנעורי" חוזרות על עצמן, משום שהן כנגד שני סוגי הצרות – צרת החרב וצרת ה"אחי".
כך הוא גם דרכו של היצר הרע. הוא מנסה להפיל את האדם בכל החזיתות. הוא מנסה לבוא אליו כאויב, וכשהוא לא מצליח – הוא מנסה לבוא אליו כאוהב, וכפי שכותב רבינו בחיי בספרו "חובות הלבבות": "לבש לך בגדי הידידות, ועדה עדי האהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך" (שער ייחוד המעשה פרק ה), וזו סכנה גדולה יותר.
יעקב לימד אותנו, שהמאבק מתנהל רק בלילה. כשהיצר נאבק באדם, הוא מפזר ענני אבק סביבו כאותו שרו של עשיו, כדי לעוור את עיני השכל ולצמצם את טווח הראייה.
על האדם להדליק את האור, להפעיל את השכל ולהעלות את השחר, או אז היצר יברח כמו גנב בלילה…
מאת: רב משה שינפלד