כוחה של דינה

כאשר התקרב יעקב לפגישתו עם עשו, לקח עמו את נשיו "ואת אחד עשר ילדיו" (לב, כג). וכתב רש"י "ודינה היכן הייתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".

והנה, במדרש (בראשית רבה פב, ח) מבואר שתאומה נולדה עם כל שבט. ואף תאומות אלו אינן מנויות בכלל אחד עשר ילדיו. ואם כך יש להעיר, מדוע הוקשה לרש"י דווקא על דינה היכן הייתה ולא על כל התאומות היכן היו [ויעויין בטעמא דקרא בראשית מו, כו], ואם נאמר שאף אותן החביא יעקב, א"כ מדוע נתבע דווקא על דינה.

[אכן, על הפסוק (לז, לה) "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו" כותב המדרש (בראשית רבה פד, כא) "מה בנות היו לו אחת הייתה ולוואי קברה וכו', רבי יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים", ואפשר שכונת המדרש להקשות קושיא זו, "בת אחת הייתה לו ולוואי וקברה", כלומר, על דינה מצינו שיעקב הטמינה ונענש, ואם נאמר, שהיו לו בנות נוספות מדוע לא הטמינן, ואם אכן הטמינן מדוע לא נענש עליהן. ועל כך השיב המדרש "לאחיותיהם נשאו השבטים" וכיון שהיו בבחינת אשת איש לא היה צורך לשומרן מעשו, אבל דינה נשארה פנויה והייתה צריכה שמירה, ולכן הטמינה, ולפיכך נענש רק עליה].

עוד ידוע להקשות, שיעקב כדין עשה, וכמבואר בגמ' (פסחים מט, ב) "כל המשיא בתו לעם הארץ, כאילו כופתה ומניחה לפני ארי", ובכלל, כמו שדינה יכולה להשפיע על עשו, כך גם אפשר לאידך גיסא, שעשו ישפיע על דינה, ומה תביעה יש כאן.

עוד קשה, דעל הפסוק (כט, יז) "ועיני לאה רכות" פירש רש"י, "שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו כולם אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן", הרי שלאה אף היא התפללה שלא תעלה בגורלו של עשו, ולא זו בלבד שלא נענשה על כך, אלא קיבלה שכרה על כך כמבואר במדרש (בראשית רבה ע טז) "אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה [שע"י תפלתה של לאה, נישאה ליעקב במקום לעשו]", ובמה שונה לאה מדינה, שלאה זכתה שלא לינשא לעשו, ועל דינה נענש יעקב שלא נתן לעשו לנושאה.

ובישוב הדברים נראה, דעל הפסוק (ל, כא) "ואחר ילדה [לאה] בת ותקרא את שמה דינה" מבאר רש"י "שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר וכו' והתפללה עליו ונהפך לנקבה". ומסביר הדעת זקנים מבעלי התוס' "פירש"י שדנה בעצמה, שהיא הייתה מעוברת מיוסף ועל ידי תפילתה נתחלף בדינה".

ואפשר לומר שמכיוון שתחילת הורתה של דינה היה יוסף, וכתב רש"י (ל, כה) דהטעם שרק אחר לידת יוסף ביקש יעקב לצאת מלבן "משנולד [יוסף שהוא] שטנו של עשו שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" כלומר, יוסף הוא הכח הנגדי של עשו, וכמבואר בגמ' (בב"ב קכג, ב) "אין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף", דיהושע בן נון שנלחם מעמלק היה משבט אפרים, גדעון שלחם במדין ועמלק משבט מנשה, ומשיח בן יוסף הוא שעתיד לכלות את עמלק, וממילא יש לומר שאף לדינה שבאה תחת יוסף, היה בה את הכוחות הללו לעמוד כנגד עשו.

מתיישבות הקושיות חדא בחברתה, שאכן החביא יעקב אף את התאומות שנולדו עם השבטים, ומכל מקום לא נענש עליהם, לפי שאינו צריך לסכנן דשמא עשו ישפיע עליהם, וכמבואר בגמ' שהמשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ונותנה לפני הארי, ואף לאה נתקבלה תפילתה שלא לינשא לעשו, ורק על דינה – שהיא שטנו של עשו ויש בה את הכוחות כנגדו – וודאי תשפיע עליו, נתבע יעקב מדוע החביאה.

מאת רב מאיר אסטריק