זהירות, משגיחים עליך!

בתוכנית ששודרה לאחרונה בתקשורת הותקנה מצלמה נסתרת בחנות מסוימת במטרה לבחון את הגינותו של טכנאי.

לשם כך הביאו לו טלוויזיה שלא פעלה משום שהפכו את הסוללה בשָלט. כיצד ינהג הטכנאי – האם יהפוך את הסוללה ובכך יחסוך ללקוח הוצאה מיותרת, או שינצל את ההזדמנות כדי לגבות תשלום לתיקון שאינו נחוץ? בסופו של דבר טען הטכנאי שיש לקחת את הטלוויזיה למעבדת תיקונים בעלות של 230 ש"ח.

המקרה הזה, כמוהו מתרחשים לאלפים ורבבות בכל יום, מלמד על ההבדל העצום שאמונה בקיומה של השגחה עשוי לחולל באורח חייו של האדם. לו היה אותו טכנאי יודע שמסתכלים עליו ושכל מעשיו מתועדים ודאי שהיה מתנהג אחרת. כלומר, התנהגותו נובעת מתוך התחושה הפנימית שמעשיו נתונים לשיפוטו של מצפונו בלבד, ואיש מלבדו לא יודע על התנהגותו הנבזית.

סיפור דומה אירע לפני שנה כאשר הראו בטלוויזיה אדם חולה דיאליזה בשנות ה-70 לחייו שבא לקבל טיפול. במהלך הטיפול הניח החולה את מכשיר הטלפון הנייד שלו על מכונת הדיאליזה ונרדם. לפתע נכנס למקום אחד העובדים ומשהבחין שאין איש רואה את הנעשה לקח לעצמו את המכשיר. מה שאותו עובד לא ידע הוא שמצלמה שהותקנה במקום תיעדה את המקרה והסיפור שודר בתקשורת. לא קשה לתאר את תחושתו של אותו אדם כאשר קלונו התגלה ברבים…

מדהים להיווכח כיצד אנשים משנים את התנהגותם כשנדמה להם שאין איש רואה.

היהדות גורסת שהתובנה המכריעה שיכולה לסייע בשיפור ההתנהגות האנושית היא האמונה בהשגחה. מי שיודע שהוא נתון תחת השגחה – התנהגותו תהיה מוסרית יותר.

מי שמפנים את הפילוסופיה היהודית של ההשגחה, חייו ישתנו לחלוטין. תפעם בו השאיפה הבסיסית להיות טוב כי הוא מודע לכך שיש מי שמזהה ורואה את הטוב שבו, גם כשהוא נמצא בחדרי חדרים או במעמקי הג'ונגל האנושי. גם אם קורה לו משהו לא טוב – הוא לא בפוביה, ולא נכנס להיסטריה. הוא מבין שדברים אינם מתרחשים באופן אקראי. הוא יודע שיש לאירועים משמעות שגם אם משמעותם אינה נהירה לו כרגע.

שאלת ההשגחה עוררה עניין רב בקרב הפילוסופים הקדומים שנקטו עמדות שונות בסוגיה זו. אפלטון טען שהא-ל ברא את העולם באופן מושלם ומאז הוא מניח לו להתקיים ללא השגחה.

מבחינתו של אפלטון, אלוקים אינו מתערב בבריאה ולא מתעסק עם הנושאים הקטנוניים המעסיקים את מרבית בני המין האנושי. דעה דומה הייתה לפילוסוף היוני אפיקורוס. הלה טען – יש אלים אך אין השגחה. אפיקורס האמין בקיום האלוקים, הוא רק טען שהוא לא מסתכל ולא משגיח. (כיום "אפיקורס" הפך למטבע לשון המתאר אדם שכופר בקיום האלוקים, אבל הפילוסופיה המקורית של אפיקורוס לא הייתה כזאת).

לעומתם, אריסטו טען שקיימת השגחה תמידית אולם היא חלה רק על דברים נצחיים כמו השמש והירח. לגבי יתר הנבראים – הבורא הסתלק מהזירה והניח לעולם לרוץ בהתאם לחוקים שהתקין.

אחד מספרי היסוד במחשבת ישראל והפילוסופיה היהודית הוא "ספר הכוזרי" אותו חיבר רבי יהודה הלוי במאה ה-11 לספירה. הספר מבוסס על דיאלוג המתנהל בין מלך כוזר המחפש אחר האמת התיאולוגית לבין נציגי דתות ואסכולות פילוסופיות שונות.

בהמשך מתמקד הדיון בספר בעמדתו של הנציג היהודי, המכונה "החבר", שהשקפת עולמו מעוררת עניין רב אצל מלך כוזר.

בין היתר מעלה מלך כוזר במלוא החריפות את שאלת ההשגחה בה עסקנו מקודם. שואל מלך כוזר: "ואיך יחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה, שיהיה לבורא אשר נתעלה ונתקדש ונתגדל, חיבור עם הבריאה הזאת הנבזה והמגונה". אתם, היהודים החכמים, איך יעלה בדעתכם שאותו אלוקים אינסופי מתעסק בדברים הקטנים והשפלים פה בעולם הזה. הרי העולם גדול – מה מעניין אותו אם ברכת או לא ברכת, אם אתה כן שומר תורה ומצוות או לא? זה לא מעניינו בכלל! זה קטן עליו! הוא כל כך – למה שיתעסק בזוטות הקטנות?

כאמור, זו אכן הייתה הדעה הרווחת בקרב הפילוסופים הקדמונים, שטענו – אלוקים לא מתעסק בדברים הקטנים. לכל היותר הוא נתן את הדחיפה הראשונה שהפעילה את העולם.

את התשובה היהודית לשאלה זו ניתן לתמצת בשני פסוקים המופיעים בספר תהלים: "רם על כל גויים ה', על השמיים כבודו. ה' בשמים הכין כיסאו ומלכותו בכל משלה". כלומר, נכון, אלוקים אכן גבוה מעל גבוה, ובכל זאת "מלכותו בכל משלה".

הרציונל שמאחורי עמדה זו הוא פשוט והגיוני: אם יש מקום בבריאה שאלוקים אינו שולט בו – ואין זה משנה אם הדבר נובע מתוך חוסר עניין או חוסר יכולת – אזי הדבר מגביל את כוחו של אלוקים. לפי תפיסת היהדות הקדוש ברוך הוא אינסופי, ומבחינת הפרספקטיבה האינסופית המושגים "גדול" ו"קטן" מאבדים את משמעותם. גם האירוע הגדול ביותר הופך להיות זעיר כאשר קנה המידה הוא אינסופי ולכן אין כל הגיון לסווג את רמת ההתעניינות האלוקית לפי מושגי גודל.

בתפילת ההלל מופיע הפסוק: "מי כה' אלוקינו, המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ". אכן, צודק מלך כוזר בטענתו שה' אלוקינו "מגביהי לשבת", ברם הדבר אינו סותר את העובדה שהוא "משפילי לראות בשמים ובארץ". זו גדלותו של האלוקים – שהוא מתערב גם בדברים קטנים..

אם נזדקק לאנלוגיה נאמר שההשגחה האלוקית היא כמו תשדורת רדיו.

מכיוון שגלי הרדיו מתפשטים למלוא המרחב ניתן לקלוט אותם גם במקומות מרוחקים או בעיר אחרת. בדומה לכך "גלי" ההשגחה כביכול נמצאים בכל מקום. אדם שהסלולארי שלו אינו פועל במקומות מסוימים, הדבר מעורר תהיות באשר לחברה המספקת את השירותים. אלוקים כזה שלא יודע מה קורה איתי בכל רגע, לא משדר לי בקטעים מסוימים – משהו מוגבל באלוקות שלו.

בספרו "אמונות ודעות" מסביר רבי סעדיה גאון (חי במאה ה-9) שהמושלמות הגדולה ביותר היא התערבותו הטוטאלית של האלוקים בכל עניין. אלוקים הוא אינסופי, ומשום כך השגחתו אף היא אינסופית.

לאור ההשפעה המכרעת שיש לאמונה בהשגחה על חייו של אדם לא פלא שעיקרון זה תופס מקום מרכזי בעולמה של היהדות. פסוקים רבים במקרא עוסקים בנושא ההשגחה: "בכל מקום עיני ה' צופות, רעים וטובים" (משלי). "משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ". "כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ" (תהילים). הנביא ירמיהו מתלונן: "הוי המעמיקים מה' להסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו?".

כלומר, הנביא מקונן על הטכנאי שתיארנו בתחילה…

על גישה זו אומר הנביא יחזקאל משפט תוכחה חמור מאוד – "ויאמר אלי (ה'): עוון בית ישראל ויהודה גדול במאוד מאוד. ותימלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה. כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה".

למה מלאה הארץ דמים? למה חרב שולטת בארץ? כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה. החטא גדול ביותר, הבסיס לחטאים רבים וקשים, היא המחשבה ש"לית דין ולית דיין". אין שופט ואין משפט ואיש הישר בעיניו יעשה.

האמונה בהשגחה מעוגנת גם בי"ג עיקרי האמונה אותם ניסח הרמב"ם כאמונות היסוד שמי שאינו מקבל אותן אינו נחשב למאמין בתורת ישראל. בעיקר הראשון כותב הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתעלה שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים".

בדומה לכך כותב הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) שחי מעט אחרי זמנו של הרמב"ם: "אין לאדם חלק בתורת ה' עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם מאת ה' אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

מאת: דניאל נשיא, ערכים (מקור)