אוהד שקד-מנדלבוייםלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
בשבוע שעבר התכוונתי לחתום את המאמר השבועי שלי במלים "ולא יאחר היום שנשמע על פיגועים במרכזי הערים באירופה", אך מחקתי את הדברים. ניבא ולא ידע את אשר ניבא.
אבל לא בכך נעסוק הפעם. הפעם נעסוק באבל הגדול שכל העולם חווה בעקבות הטרגדיה הנוראית בצרפת. אני לא ציני. אני רציני לחלוטין. עצוב לראות כיצד אזרחים תמימים נאלצים לשלם על המדיניות האנטישמית של מדינתם, כי ה' נוטר ונוקם. כאשר ביד ימין חותמים על החרמת תוצרת ישראלית, ה' פוגע ביד שמאל.
אל תדאגו, היה עניין של זמן עד ששרת החוץ של שבדיה הודיעה שמי אשם באירועי הטרור אם לא ישראל? וזאת כיוון שלפלסטינים אין אופק מדיני. דעא"ש אחראי לרציחתם של מאות אלפים בגלל שאין אופק מדיני לפלסטינים. מה היה נכון לעשות מבחינת ישראל? להורות על גירוש השגריר השבדי עד להודעה חדשה.
מדינה שלמה מתאבלת על פיגועים במדינה אנטישמית שבשש השנים האחרונות עושה כל שהיא יכולה כדי להזיק לישראל מבחינה כלכלית, מדינית ופוליטית ובינלאומית.
כן, צריך להזדהות עם הסבל הרב של העם הצרפתי, אבל מכאן ועד לצבוע בניינים, להוריד דגלים באופן סמלי לחצי התורן ושאר טקסים? צרפת היא אינה מדינה חברה. היא לא אויבת, אבל ודאי לא חברה. היא פועלת נמרצות נגד ישראל ואין מקום לעניות דעתי לסמליות יתר. המינימום שישראל הייתה צריכה לעשות הוא לשלוח הודעה לקונית של 'אנו משתתפים באבלו של העם הצרפתי וקוראים לכל הצדדים לנהוג באיפוק", בדיוק אותה הודעה שהם מוציאים בכל פעם.
ברור לכולם שזו לא טיפת הדם האחרונה שנשפכה. מי שהולך לישון עם מחבלים, לא יכול להתלונן שהוא מתעורר עם פצצות. כך בבלגיה (שיש שם רובע שלם שנקרא 'הג'יהדיסטים'), שבדיה נורבגיה, הולנד ושאר מדינות שמנסות לייצא ליברליזם מאוס מתחת למסכה האנטישמית שלהם.