הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" [כ"א, א'] כותב המכילתא: "ואלה המשפטים למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אין לי אלא פעם אחת מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו, תלמוד לומר ולמדה את בני ישראל [דברים ל"א] יכול למדין ולא שונין תלמוד לומר שימה בפיהם. יכול שונין ולא יודעין תלמוד לומר ואלה המשפטים וגו' ערכם לפניהם כשלחן ערוך כענין שנאמר אתה הראית לדעת", עד כאן לשון המכילתא.
הגמרא במסכת עירובין [נ"ד:] מספרת, שרבי פרידא לימד את תלמידו כל דבר ארבע מאות פעם. יום אחד כאשר בא רבי פרידא ללמדו, אמר לו רבי פרידא 'היום לאחר הלימוד אני צריך ללכת לדבר מצוה'. לאחר שגמר ללמוד ארבע מאות פעם, התלמיד עדיין לא הבין. שאלו רבי פרידא: 'מדוע לא הבנת היום את מה שלמדנו'? ענה לו התלמיד שכיון שהוא ידע שרבי פרידא צריך ללכת, הוא לא יכל להתרכז בלימוד. אמר לו רבי פרידא: 'אם כן, לא אלך ואחזור איתך שוב פעם ארבע מאות פעם'… יצאה בת קול מן השמים ואמרה לרבי פרידא: 'נוח לך שיוסיפו לך ארבע מאות שנה או שתזכה אתה ובני דורך לחיי העולם הבא'? ענה רבי פרידא שהוא מעדיף שהוא ובני דורו יזכו לחיי העולם הבא. אמר הקב"ה: 'תנו לו זו וזו'.
וראיתי שעומדים על נקודה מאד מעניינת: כאשר רבי פרידא לימד את תלמידו שמונה מאות פעם (!), הוא קיבל שכר רק על הארבע מאות פעם השניות, אך על הארבע מאות הפעמים הראשונות לא קיבל שכר, וזאת מכיון שאם תלמיד צריך שיסבירו לו ארבע מאות פעם בשביל שיבין את החומר הנלמד צריך להסביר לו ארבע מאות פעם, ורק משום שגם אחרי הארבע מאות פעם התלמיד עדיין לא הבין מכיון שהוא חשב על כך שרבי פרידא ילך, זה כביכול ב"אשמתו" ורבי פרידא לא היה צריך לחזור שוב ארבע מאות פעם, אך מפני שרבי פרידא חזר שוב ארבע מאות פעם, קיבל על כך שכר מיוחד.
נמצאנו למדים מה רבה צריכה להיות ההשקעה בתלמידים, שכל דבר שנצרך בשביל שהתלמיד יבין את מה שהוא לומד, צריך לעשות בשבילו, ואפילו לחזור איתו ארבע מאות פעם…