הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
את הפסוק "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד" [א', ז'] ראיתי שמבארים, שפסוק זה בא להסביר מדוע השיעבוד היה אכזרי כל כך. והיינו, כשיעקב ובניו ירדו למצרים, הם ירדו עם שלש מעלות: א. 'יעקב'. – לכל השבעים איש היה מנהיג אחד. ב. 'איש וביתו'. – הם הגיעו למצרים עם נשותיהם כדי שלא יתערבבו עם המצרים, שהם שטופי זימה. ג. 'באו'. – כולם באו למצרים כקבוצה קטנה צנועה ומאוחדת של שבעים נפש, כדי לא להתערב עם המצרים.
הייחודיות וההפרדה הזאת התקיימה כ"ז שיעקב ובניו היו קיימים, אולם לאחר ש"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא", מיד "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד". כלומר, מיד לאחר שמתו יוסף וכל אחיו, התחילה ירידה רוחנית בכלל ישראל, וכפי שמרומז בפסוק. 'פרו וישרצו' – התעסקו בפריה כמו שרץ, רק למילוי התאווה. 'וירבו' – ביקשו כבוד וגדולה על חשבון הזולת (להיקרא 'רב'). 'במאוד מאוד' – מלשון "בכל מאודך", היינו שהלכו כולם אחרי תאוות הממון. לכן, מיד "ויקם מלך חדש וגו'" שישפיל אותם בעבודת פרך כדי שלא יתקיימו שלושת הדברים האלו.
ובאמת, שכך הקב"ה מנהיג את עמו בכל הדורות עד עצם היום הזה. ברגע שהיהודים מנסים להתקרב ולחקות את אומות העולם ולהתחבר אליהם, חלילה הקב"ה עושה שהגויים ישנאו את היהודים, וכל זה בכדי שלא תהיה שום קירבה בין היהודי לגוי, ואפילו לא הקירבה הקטנה ביותר. וידוע המשפט המפורסם בשם רבנים גדולים: "אם יעשה היהודי 'קידוש' אזי לא יקרב הגוי לעשות 'הבדלה', אולם אם לא יעשה היהודי קידוש, הגוי הוא זה אשר יעשה 'הבדלה'"…
דבר זה לא נאמר דווקא על גויים, אלא אפילו על מעשים הדומים להם שעל האדם להתרחק מכל דבר הנראה ומריח כמעשים של גויים, וצריך להיבדל ככל האפשר מדברים אלו. ועל ידי היבדלות ממעשיהם, נזכה להתקדש בקדושה של מעלה, ונזכה לראות ניסים גלויים כבני ישראל במצרים.