הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
לאחר שנתגלה יוסף לאחיו, ביקשם לבוא עם יעקב למצרים על מנת שיכלכלם שם. ומתחילה ירדו יעקב ובני ביתו לבאר שבע, שם הקריב יעקב קרבנות, ונגלה אליו ה' והבטיחו שיהיה עמו ולאחר מכן כותבת התורה "ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני ישראל יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו" (פרק מו פס' ה). ויש להעיר, דמשמע שרק עתה ביציאתם מבאר שבע למצרים השתמש יעקב בעגלות של פרעה, ויש להבין מדוע לא השתמש בהם עוד קודם לכן ביציאתו מביתו לבאר שבע [יעויין בחתם סופר מה שפירש בזה].
עוד יש להעיר שבנסיעה מבאר שבע למצרים אומרת התורה "ויקם יעקב", ואילו כשיצא מביתו לשון הכתוב "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא באר שבע", ולא הזכיר לשון קימה. עוד יש לדקדק דבנסיעתו הראשונה מביתו לבאר שבע נאמר "ויסע ישראל" ומשמע שהלך בכוחות עצמו, אולם אחרי שנגלה אליו ה' בבאר שבע כתוב "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" ומשמע שהוצרך שישאו אותו. עוד יש להבין שבדרך כלל יש צורך להרגיע ולהפיג חשש קודם שהאדם מתחיל בפעולה ולא לאחר שכבר נמצא בה, ואם כן יש להבין, לאחר שכבר החליט יעקב מרצונו לירד למצרים לראות את יוסף וכבר נאמר "ויסע ישראל", מה היה צורך בהבטחת ה' אליו בבאר שבע "אל תירא מרדה מצרימה" והלא כבר התחיל בירידתו.
והנראה בזה, דמתחילה שלח יוסף לומר לאביו "כה אמר בנך יוסף שמני אלוקים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד; וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי וגו' וכלכלתי אותך שם וגו'" (מה ט-יא). ומבואר שכוונת יוסף היתה שיעקב ירד להתיישב במצרים לתקופה ארוכה, וזאת היתה גם כוונת פרעה כששלח את העגלות לשאת את יעקב ואת כל ביתו, שיעקב יתיישב ישיבה של קבע במצרים. אמנם מתחילה לא הסכים יעקב לכך שהרי אמר (מה כח) "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות", ומשמע שמתחילה הליכתו למצרים לא הייתה על מנת להתיישב שם, אלא רק לראות את יוסף ולאחר שיראנו וישמח עמו יחזור חזרה לארץ ישראל. ומאחר ומתחילה מטרת הנסיעה הייתה לא לשם השתקעות במצרים אלא רק לראות את יוסף ולשוב לא"י, לפיכך הלך יעקב בכוחות עצמו בלא צורך שישאו אותו, ולכך לא השתמש בעגלות ששלח פרעה, לפי שפרעה שלח את העגלות על מנת שיבוא להשתקע ואפשר שאין דעתו היה לשולחם על מנת שיבוא לזמן מועט ומפני חשש גזל נמנע מלהשתמש בעגלות.
אולם, בחנייתו בבאר שבע נגלה אליו הקב"ה וחידש לו, שירידה זו למצרים אינה לתקופה קצרה אלא לתקופה ארוכה עד מאוד, שהרי אמר לו "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם", והיינו שמשפחתו של יעקב תתרבה במצרים ותהיה שם לגוי גדול, ובהכרח ירידתם היא לתקופה ארוכה. עוד אמר לו הקב"ה "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" פירוש, שיעקב לא יחזור עכשיו חזרה כאשר חשב אלא הקב"ה הוא שיעלנו, וגם אמר לו "ויוסף ישית ידו על עיניך" ופירש האבן עזרא שהכוונה היא על שעת המיתה, שיוסף יעצים את עיניך כדרך שנוהגים עם המתים (שבת קנא ב), ומבואר שיעקב יהיה במצרים עד שעת פטירתו.
ובכך מתיישבים כל הערות באר היטב. שלמרות שיעקב מרצונו ירד למצרים בכל זאת הוצרך הקב"ה לומר לו "אל תירא מרדת מצרימה" לפי שמתחילה שחשש שהולך הוא רק לראות ליוסף לא חשש יעקב מהירידה, אולם עתה שאומר לו הקב"ה שעתיד הוא להשתקע שם, חשש מכך יעקב, והוצרך הקב"ה להפיג חששו. ולפיכך רק אחר הנבואה נאמר "ויקם יעקב מבאר שבע", לפי שפעולת קימה משמעה עזיבת המקום בו הוא נמצא, ועד עתה שחשב יעקב שהולך הוא לבקר במצרים, הרי שלא עזב את מקומו ולפיכך אמר הכתוב "ויסע יעקב" שחשב הוא לנסוע ע"מ לחזור לאחר זמן מועט, אולם עתה הוברר לו שהולך הוא למצרים לצמיתות ואין הוא חוזר למקומו, לפיכך נאמר לשון 'קימה' ועזיבת המקום. ומטעם זה נאמר אחר התגלות הקב"ה "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" מפני שהוקשה לו ליעקב לירד לגלות ואין כאן מקום לשמחה, והוצרך לעזר וסיוע. ולכך גם השתמש בעגלות ששלח פרעה לפי שמכאן ואילך כוונת ירידתו למצרים היתה ככוונת פרעה ויוסף על מנת להשתקע שם, ולא הייתה כל סיבה להימנע מלהשתמש בהם.