הכוח המאסף

יעקב אבינו לא מצליח לשבת בשלווה, והצרות תוכפות עליו בזו אחר זו. יתכן שהאסון הגדול ביותר עבורו הוא פטירת רעייתו רחל, תוך כדי לידת בנה השני והאחרון – בנימין. "וַיִּסְעוּ מִבֵּית קל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה, וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ, וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִיא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִיא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה, טז-כ).

רחל נקברה בבית לחם, על אם הדרך, למרות שהמרחק מבית לחם למערת המכפלה אשר בחברון הוא מהלך יום אחד. הקדוש ברוך הוא מכוון הכל באופן מדויק, וכדי להבין מדוע רחל לא הובאה למנוחת עולמים למערת המכפלה, מוכרחים אנו לדלג לפרשת ויחי.

יעקב מבקש מבנו – יוסף, שיקבור אותו יחד עם אבותיו במערת המכפלה: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית מז, כט-ל). יעקב יודע שליוסף יכול להיות קשה עם העניין הזה. מדוע? משום שיוסף יכול לטעון לאביו, אם כל כך חשוב להיקבר במערת המכפלה, מדוע לא עשית כן לאמי? מדוע קברת אותה באמצע הדרך ולא טרחת לקוברה במערת המכפלה? וכדי "להרגיע" את יוסף, יעקב "פותח" את הנקודה הרגישה ואומר: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִיא בֵּית לָחֶם" (בראשית מח, ז).

יעקב מניח את הטענה הזו "על השולחן" ואומר ליוסף: "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם… וידעתי שיש בלבך עלי. אבל דע לך, שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיה, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו לא, יד). והקדוש ברוך הוא משיבה: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ… וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" (רש"י בראשית מח, ז, בשם המדרש).

יעקב אומר ליוסף שלאלוקים יש תכניות משלו. בעתיד, אחרי מאות רבות של שנים, כשבית המקדש הראשון ייחרב ועם ישראל יגלו לבבל, הם יעברו דרך קבר רחל ורחל תתפלל לאלוקים על בניה, ואז יאמר לה אלוקים, אל תדאגי, בשבילך רחל אני משיב בנים לגבולם.

סביר להניח, שכשיוסף הצדיק שמע את זה, כבר לא היה בליבו על אביו. 

מבחינת יעקב, רחל אמנו היתה עקרת הבית ועיקרו של בית. רחל נקראת "האמא" של כלל ישראל, למרות שביולוגית רק יוסף ובנימין יצאו ממנה, ושאר עשרת השבטים הנוספים יצאו מלאה, בלהה וזלפה.

עובדת היות רחל עיקרו של בית, מעצימה את ההבנה מדוע הקדוש ברוך הוא ציווה את יעקב לקוברה על אם הדרך.

משפחת יעקב התגוררה שנים ארוכות אצל הסבא, לבן. חוץ מיעקב אבינו שהכיר מציאות אחרת טרם בואו לחרן, צאצאיו לכאורה הרגישו בבית שהרי זה היה מקומם הטבעי, חרף הקשיים והיחסים העכורים שהיו ללבן עם בנותיו (בראשית לא, יד-טו). כעת המשפחה מחליטה להיפרד מסב המשפחה ולעקור מעיר הולדתה. הדרך לארץ ישראל לא הייתה קלה, בפרט עם ילדים רבים שחלקם היו קטנים. גם חבלי הקליטה בארץ ישראל יכולים להיות לא קלים, ומעל כל זאת – עשיו "מחכה בפינה" לנקום ביעקב ולנסות להרוג אותו. מבחינת משפחת יעקב, הם יוצאים ל"גלות", אמנם אל ארץ האבות, הארץ המובטחת, אולם עדיין המסע לכשעצמו מאתגר מאוד. גם יעקב הכין עצמו לדורון, תפילה ומלחמה (עיין רש"י), שהרי הוא הבין את סכנות הדרך.

מתי המסע הופך לקל יותר? כשיש אמא. כשעקרת הבית היא חלק בלתי נפרד מהמסע. כשיש נקודת מרכז שאפשר תמיד להישען עליה. כשהאמא נודדת יחד עם כולם, כולם מרגישים בבית בכל מקום.

כמובן – היציאה מארץ ישראל לגלות, לא מתאפשרת בלי שבני ישראל יעברו דרך אמא רחל, שתבטיח להם שיבוא יום והם ישובו לגבולם.

כשאמא שולחת את בנה הקטן בהסעה לבית הספר, הילד הקטן מוכן להיפרד מאמו ולעלות על הסעה שמרחיקה אותו מביתו, משום שהוא יודע, שאם אמא העלתה אותי להסעה עם נשיקה וחיבוק, כשהסנדוויץ' שהוא אוהב מונח בתיקו, אין ספק שאמא גם תחכה לי בבית כשאשוב. הידיעה הזו מאפשרת לילד להתרחק לזמן מה מאמו.

כשעם ישראל גלה מארצו ועבר דרך קבר רחל, הוא הרגיש ביטחון – אמא כאן, מחכה לנו, ואין ספק שנוכל לחזור הביתה ולהתאסף שוב, כאשר תסתיים הגלות.

זה מה שהסביר יעקב ליוסף, מדוע הוא קבר את אמו בדרך.

תלכו בניי, תלכו, אומרת רחל לבניה הדואבים, אבל תזכרו שאני כאן, ממתינה לכם על אם הדרך. גם בדרך אני "אם".

כשבניה עברו דרכה, הוקל להם, ביודעם שאמא תעשה הכל כדי לאסוף אותם אליה שוב, אסיפת עולם.