מהי ההודאה האמיתית

כשלאה ילדה את יהודה, כותבת התורה "ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה", והיינו ששמו של יהודה נגזר מלשון הודאה, שלאה הודתה לקדוש ברוך הוא על לידת יהודה. ובגמרא [ברכות ז':] אמרו, "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבאת לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה'".

ולכאורה צריך להבין, האם עד שלאה הודתה לקדוש ברוך הוא, לא היה אף אחד בעולם שהודה לו, והרי מוצאים אנו בתורה שהיו אנשים שהודו לה' עוד לפני לאה, וכגון אברהם אבינו שהודה לה' ואפילו הקריב קרבן, וכמו שכתוב בפרשת לך לך [י"ב, ז'] "וירא ה' אל אברהם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", וכתב רש"י "ויבן שם מזבח – על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל", וכן אליעזר הודה לה' כשמצא את רבקה, וכמ"ש "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני" [כ"ד, כ"ז].

ונראה לבאר, שיש הבדל גדול בין ההודאות של אברהם ואליעזר, לבין ההודאה של לאה: אברהם ואליעזר שהודו לה', הם הודו על דברים שקשורים לאנשים אחרים, ההודאה של אברהם לא הייתה על דבר שניתן לו, אלא על כך שילדיו יזכו בארץ ישראל, וכן אליעזר הודה על כך שמצא את רבקה בשביל יצחק. הודאה כזו, היא לא הודאה מושלמת, כיון שזה לא עבור האדם המודה.

לעומת זאת, לאה שהודתה על כך שהיא קיבלה יותר ממה שהיא היתה אמורה לקבל, וכמו שפירש רש"י שהאמהות ידעו שיעקב אמור להוליד 12 ילדים, והיינו שלושה שבטים לכל אשה, א"כ, כיון שללאה נולדו ארבעה בנים, הודתה לאה על כך שקיבלה יותר ממה שמגיע לה, וזו הודאה מושלמת ומעומק הלב על דבר שהיא בעצמה קיבלה, והראיה היא שהיא הנציחה את ההודאה הזאת לדורי דורות, בכך שקראה לבנה על שם ההודאה. וזו כוונת הגמרא שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה אדם שהודה לו על לאה: שלא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא על דבר שהוא קיבל בעצמו, כמו שלאה הודתה על יהודה.

ובזה המעלה והעניין של הודאה להקדוש ברוך הוא על כל דבר ודבר שהאדם מקבל, ולכל אדם יש על מה להודות, ורק צריך לפקוח את העיניים ולא להפסיק להודות לה'. וכמובן שכשהאדם מודה לה' על מתנותיו, ומכיר בטובותיו של הקדוש ברוך הוא על כל צעד ושעל, יוסיף הקדוש ברוך הוא עוד כהנה וכהנה להיטיב איתו.