לצאת לשדה, אך לשוב עם הציד

פרשת תולדות היא ללא ספק אחת המופלאות והעמוקות שבפרשיות התורה. העניין המרכזי שמופיע בה – מכירת הבכורה וברכת יצחק ליעקב, עיצב את ההיסטוריה כולה. התורה כותבת שיצחק נתן ליעקב שתי ברכות שונות – ברכה גשמית וברכה רוחנית. את הברכה הראשונה יצחק ייעד לעשיו, והיא ברכה על שפע גשמי בעולם הזה: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כז, כח-כט). ברכה זו היא ברכה להצלחה בעולם הזה, ולא מוזכר בה עניינים רוחניים, לפחות לא בגלוי. ברכה זו הייתה מיועדת לעשיו אולם בסופו של דבר יעקב התברך בה.

חוץ מהברכה הגשמית, שעליה נסובה הפרשה, ישנה ברכה נוספת, רוחנית, שאותה יצחק ייעד ליעקב מלכתחילה, והיא הברכה העיקרית: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כז, ג-ד). יצחק מעביר את ברכת אברהם ליעקב, על כל המשמעויות הכרוכות בכך (שפת אמת, תולדות תרל"ז ותרמ"ד).

מה עומק העניין?

כולנו יודעים שלעם ישראל יש שלושה אבות וארבע אמהות, אולם יכול היה להיות אחרת. עשיו יכול היה לבחור להיות שותף בכיר בבניית עם ישראל, אולם הוא בחר שלא. מבחינת הפוטנציאל שבו, עשיו יכול היה להיות חלק מהסיפור היהודי ויצחק הכיר בכך.

נבאר.

התורה מגדירה את עשיו: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה", ואילו יעקב מוגדר: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". לפני שיצחק רצה לברך את עשיו בברכת הצלחה בעולם הזה, הוא שלח אותו לצוד ציד מן השדה. טמון כאן עומק. מהו?

יעקב ועשיו היו אמורים להשלים אחד את השני בדומה ליששכר וזבולון. יעקב אבינו ייעד לזבולון לשכון בחוף ימים, להפליג באניות, לצאת לעולם הגדול ולעשות עסקים, וליששכר להיות ספון באהלה של תורה, כשזבולון מספק לו את צרכיו (פרשת ויחי. רש"י בראשית מט, יג). משה רבנו אמר על השילוב הזה: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג, יח).

בדומה לזה, עשיו היה אמור להיות כמו זבולון – "איש שדה", ולהשלים את יעקב יושב האהלים (שפת אמת, תולדות תרנ"א).

"עשיו" מלשון "עשוי" (רש"י בראשית כה, כה). עשיו קיבל כוחות להצליח בעולם העשיה ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. עשיו היה מסוגל לצאת לשדה אולם "לצוד ציד". לעשיו היו כוחות "לצוד" ולהוציא מעולם העשיה רק את הטוב, וכפי שאמר לו יצחק: "צא השדה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי". אם עשיו היה ממלא את תפקידו נאמנה, הוא היה מקבל את הברכה והופך להיות חלק מבניין עם ישראל, בעוד שהוא היה "מרכז" את ענייני עולם הזה ומצליח לצוד את כל הטוב ואת כל הקדושה מתוך ההסתר הגשמי, ויעקב היה בעיקר איש תם, יושב אהלים, אשר משקיע את כל כולו בעולם הרוח.

אי אפשר לעולם לזה בלא זה. אנחנו חיים בעולם גשמי ומישהו צריך לצאת לשדה ולנכש את הקוצים. מישהו צריך להעלות את ניצוצות הקדושה מתוך עולם המעשה. לעשיו היה את הכוחות הללו וזה היה תפקידו, אולם הוא ברח ממנו.

רבקה מבינה את יצחק אבינו, אולם היא רואה את בנה והיא יודעת שעשיו בחר לא רק להיות בשדה אלא להיות איש שדה. להיכנס לגשמיות העולם לא בשביל להעלות אותו להשם אלא כדי להישאר שם.

מה עשתה רבקה?

היא שכנעה את יעקב לקחת גם את ברכת העולם הזה. ברגע זה הוטלו על יעקב שני תפקידים, גם לצאת לשדה וגם להיות יושב אהלים, וזה קשה, אוי כמה שזה קשה.

יעקב אבינו לא מסוגל לשאת לבד בנטל הזה, אז אמא שלו עוזרת לו! אמא שלו מלבישה אותו: "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו-יז). עולם השדה הוא עולם חדש עבור יעקב, הוא מרגיש קטן לעומת גודל המשימה והוא חייב את עזרת אמו הצדקת, כן, האמא שגדלה ב"שדה עזובה", בבית בתואל ולבן – גדול הרמאים, ובכל זאת היא יצאה רבקה אמנו.

כשיעקב ניגש ליצחק ברעדה, יצחק הריח את ריח השדה ואת ריח הבגדים והחליט לברך: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ" (בראשית כז, כז). בפשוטם של דברים הכוונה שיצחק הריח את ריח הבגדים של עשיו, וריח הבגדים הכריע שהעומד כאן הוא אכן עשיו. אולם ישנו עומק נוסף. חכמים בתלמוד (סנהדרין לז, וביתר הרחבה במדרש בראשית רבה סה, כב) כותבים משפט מעניין מאוד, "וירח את ריח בגדיו – ריח בוגדיו", יצחק הריח את ריח הבוגדים והחליט לברך. מי אלו הבוגדים? המדרש מאריך לבאר שיצחק "הריח" כיצד יש ליעקב את היכולת לקרב בחזרה גם את ה"בוגדים" בעם ישראל. את זה יצחק "הריח". יצחק ראה שיעקב ישריש אצל בניו אחריו אמונה כל כך חזקה, שגם אם בחיצוניותו הוא ייראה כיהודי "בוגד", זה מעטה בלבד, בכל יהודי באשר הוא תהיה טמונה נקודת אמונה פנימית, נקודה רוחנית, אשר תישאר תמיד נאמנת לבוראה, רק צריך לדעת כיצד לגלות אותה (כדאי מאוד לעיין בדברי המדרש בפנים המביא מספר דוגמאות).

החיים מזמנים לכולנו זמנים בהם אנו ספונים באהל וזמנים בהם אנו נאלצים לצאת לשדה. יעקב נטל את שני התפקידים ועל שניהם הוא קיבל ברכה, וברכות אלו עברו גם לזרעו.

כן, גם בשדה אנחנו יכולים לצוד את הציד.