הרב משה שינפלדפרשת וירא מסתיימת עם הניסיון המפורסם ביותר של אברהם אבינו – ניסיון העקדה. עם ישראל "אוכל" ונהנה עד היום מזכות העמידה האיתנה של אברהם אבינו בניסיון העקדה, והתורה רומזת על כך בפסוק: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ" (בראשית כב, י). מדוע הסכין נקראת כאן "מאכלת"? המדרש עונה: "כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה, אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת" (בראשית רבה, נו). עם ישראל "אוכל" מזכות ניסיון העקדה עד היום. רש"י מביא לשון דומה: "זאת נקראת מאכלת על שם שישראל אוכלים מתן שכרה".
נראה נקודה אחת מתוך אין סוף מסרים המופיעים בפרשה מדהימה זו. בסיס הדברים מובא בספרו של הרב גולדויכט בספרו "אסופת מערכות".
אברהם ויצחק הולכים לעקדה בלב מאוחד ושלם, עם שני מלווים נוספים – ישמעאל (בן אברהם) ואליעזר (עבד אברהם): "וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" (בראשית כב, ג. וברש"י שם). כאשר אברהם ראה את הר המוריה מרחוק, הוא ביקש מישמעאל ואליעזר להישאר במקום, והוא ויצחק ימשיכו לבדם אל היעד: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה).
המשפט "ואני והנער נלכה עד כה" מהווה מפתח לרעיון עצום ואקטואלי.
רש"י מבאר את פשט המילים "נלכה עד כה": "דרך מועט למקום אשר לפנינו" (רש"י). כלומר, אברהם אומר לנעריו שהם יתקדמו עוד קצת.
חוץ מפשט המילים, רש"י מביא מדרש מדהים: "ומדרש אגדה, אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום כה יהיה זרעך".
ביאורם של דברים.
בפרשה לך לך מובא, שהקדוש ברוך הוא הוציא את אברהם החוצה והבטיח לו צאצאים רבים: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר, הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ג).
משמעות ההבטחה של "כה יהיה זרעך", אינה רק על ריבוי צאצאים כמו כוכבי השמים, שהרי זה כבר הובטח לאברהם לפני מחזה הכוכבים, אלא בעיקר על התכונות הפנימיות. הקדוש ברוך הוא הגביה את אברהם מעל צבא השמים המסמלים את הטבע וחוקיו, וממעמד זה הבטיחו כה יהיה זרעיך.
הרעיון הזה מוזכר בתלמוד: "אמר לפניו (אברהם לאלוקים), ריבונו של עולם, הסתכלתי באצטגנינות (חכמת המזלות – רש"י) שלי, ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו (אלוקים לאברהם), צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל, על מה אתה מסתמך? על זה שראית את כוכב צדק (מזלו של אברהם – רש"י) בצד מערב (שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד – רש"י)? אל תדאג, אני אסובב את מזל צדק ממערב ואניחהו במזרח…" (שבת, קנו ע"א-ע"ב).
אלוקים נהג עם אברהם מחוץ לגבולות הטבע, והברכה האלוקית היא "כה יהיה זרעך". גם לצאצאיך יהיו כוחות לצאת מהגבולות של עצמם ולמסור נפש כמוך, וממילא גם אני אנהג עמהם כך – "צא מהאצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל".
אברהם זכה במחזה להבטחה שבורא עולם ינהג עמו מעל לכוחות הטבע, וזה בגלל שהוא קדם וגבר על טבעיו שלו. מסירות הנפש שלו שפרצה את מסגרותיו הטבעיות, היא שהכשירה אותו להיות זוכה בברכת "הבט נא השמימה", כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה. את הכוח הזה הנחיל אברהם לבניו. גם בניו יתמסרו לבורא עולם בכל ליבם, וכשהם ינהגו כך, יזכו אף הם להנהגה אלוקית מעל לכוחות הטבע.
כשאברהם אומר לנעריו "ואני הנער נלכה עד כה", הוא מתכוון למה שהזכרנו – להבטחה של "כה יהיה זרעך". להבטחה האלוקית לאברהם שגם זרעו יזכה להגיע למצב של מסירות נפש.
הבטחה זו עומדת עכשיו לראשונה במבחן. שהרי בטבע האנושי הרגיל אדם לא מקבל על עצמו בלב שלם ורוח חפצה להיות נעקד על גבי המזבח. והנה, יצחק התעלה על החרדות הטבעיות והסיר מורא מלבו, והלך לעקידה יחדיו עם אברהם בלב שמח ובגבורה אנושית שאין דומה לה, הנה נתקיימה הבטחת השם במחזה: "כה יהיה זרעך".
זו כוונת אברהם באמרו "אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום כה יהיה זרעך". במשפט זה אברהם לא מחכה לקיום ההבטחה על עצם בשורת הזרע, אלא על ההבטחה שזרעו יסכים למסור את נפשו.
רבבות רבות של יהודים במשך דורות מסרו נפשם בלב שמח על קדושת שמו יתברך. מסירות הנפש של עם ישראל לדורותיו שואבת את כוחה מאברהם שזכה להבטחת "כה יהיה זרעך".
כל אחד מאתנו זקוק מידי פעם "לעקוד" משהו מעצמו, לעקוד רצון שלילי, להתגבר על כוח גופני שמושך אותנו כלפי מטה, לפחות מעט. אם אנחנו נעקוד לפחות חלק מעצמנו, נראה גם את אלוקים יוצא לקראתנו ומשנה עבורנו את גבולות הטבע.