הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
כשאברהם אבינו הגיע למצרים, פונה אברהם לשרה ואומר לה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו' ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו", ולכן "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" [י"ב, י"א-י"ג].
בפשטות, כוונת אברהם אבינו היא ששרה תגיד לכולם שהיא אחותו, כדי שלא יהרגו אותו, וכמו שמסיים את דבריו "וחיתה נפשי בגללך", אך נראה שיש סיבה נוספת שלכן מבקש אברהם משרה שהיא תגיד שהיא אחותו – "למען ייטב לי בעבורך", ורש"י מפרש "יתנו לי מתנות". והשאלה המתבקשת, האם זה מה שהטריד את אברהם אבינו באותה שעה, שיתנו לו מתנות? האם זה הסיבה שהוא ביקש משרה לומר שהיא אחותו ולא אשתו?
אלא רואים פה יסוד גדול בבין אדם לחבירו: בוודאי הסיבה העיקרית שאברהם אבינו רוצה ששרה תגיד שהיא אחותו, הוא כדי שלא יהרגו אותו, אבל מכיון שאברהם אבינו הבין שכשיבינו המצרים שהיא רק אחותו, הם יתנו לו מתנות, ועל כך אמר אברהם אבינו, שמכיון שהמתנות מגיעות בגלל שרה, עליו להודות לה על כך.
וזה החידוש שבדבריו של אברהם אבינו, שהרי שרה לא התכוונה שאברהם אבינו יקבל מתנות, ולמרות שאברהם אבינו הוא לא בדיוק האיש שמתנות הם בראש מעייניו, וכן זה לא ממש הזמן לחשוב על מתנות – כשיש חשש שירצו להרוג אותו, בכל זאת רואה לנכון אברהם אבינו להביא את הסיבה הזאת עוד לפני הסיבה של "וחיתה נפשי בגללך", וכל זה בשביל להראות את הכרת הטוב שלו לשרה על כך שבגללה הוא יקבל משהו מעבר למה שמגיע לו.
ודבר זה מלמדנו יסוד עצום, עד כמה חובת האדם להכיר טובה לחבירו, ואפילו על דבר קטן שהוא מקבל ממנו, ועל אחת כמה וכמה שצריכים אנו להודות להקדוש ברוך על כל הטובות והחסדים שהוא עושה איתנו בכל יום ובכל רגע.