הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
כאשר ירד אברהם אבינו מארץ כנען למצרים מחמת הרעב, חשש שמא המִצרים ייתנו עיניהם בשרה ויהרגוהו, לפיכך ביקש הימנה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (פרק יב פס' יג). ופירש רש"י "למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות". ותמהו המפרשים היאך אברהם אבינו שהיה שלם במעשיו ומידותיו חפץ היה במתנות, והלא כתוב (משלי טו כז) "שונא מתנות יחיה". ועוד, שאצל מלך סדום מצינו שאת שַלל המלחמה שהיה שייך לו משורת הדין, התעקש אברהם שלא לקבל עד שנשבע "הרימותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'" (יד כב-כג), ומדוע כאן נהג להיפך והתחכם על מנת לקבל מתנות. ועוד, שלהלן עה"פ (כה ו) "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות" כתב רש"י "מה שניתן לו על אודות שרה וגו' שלא רצה ליהנות מהם", וצריך להבין אם לא רצה אברהם ליהנות מהם, מדוע מתחילה הסכים לסכן את שרה בעבורם.
עוד יש להבין, דאברהם אבינו מציין שני רווחים שיהיו לו באמירת שרה שהיא אחותו – "למען ייטב לי בעבורך" והיינו מתנות, ועוד "וחיתה נפשי בגללך" שנפשו תהיה לו לשלל. וקשה, שאף אם מטעם כלשהוא היו המתנות חשובות לאברהם, מכל מקום ודאי שחייו חשובים עשרת מונים, והיאך הקדים אברהם אבינו את הטפל לעיקר.
והנראה לבאר בזה, דהנה אברהם אמר לשרה (פס' יב) "והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו". מבואר בזה, שאברהם חשש שמיד כשיראו המצרים את שרה, לא ישאלו אותה שאלות אם היא אשתו או אחותו של אברהם, אלא מעצמם יבינו ויאמרו שהיא אשתו ומיד יהרגוהו, וא"כ המצב הזה אילץ את שרה לומר למצריים שהיא אחותו של אברהם – בלא שישאלו אותה, אלא שאם שרה תאמר למצרים שהיא אחותו בלא שישאלו אותה, יראה הדבר מוזר בעיני המצרים, ואפשר שיחשדו שאומרת כן בשביל להציל את אברהם ובאמת הוא בעלה, לכן אמר לה אברהם "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" היינו שתציין את העובדה שאומרת שהיא אחותו כדי שיתנו לו מתנות בעבור זה, וכך לא יהיה הדבר מוזר בעיני מצרים שמציינת שאחותו היא בלא ששאלו אותה על כך, ובזכות זה "וחיתה נפשי בגללך". ובכך מתיישבות היטב כל ההערות, שמה שאמר אברהם אבינו "למען ייטב לי בעבורך" אינה מטרה בפני עצמה אלא זה חלק מאמירתה של שרה כאשר המטרה היחידה היא "וחיתה נפשי בגללך".
ובכך מתבאר מה שנאמר להלן (פס' טז) "ולאברם היטיב [פרעה] בעבורה", ויש להבין מדוע היטיב לו ולא לה, ועוד שהטבה זו יש בה מן הגנאי שנראית כאתנן. אך להמבואר, שיחד עם הודעתה שאחותו היא, ביקשה גם שיתנו לו מתנות, כדי שלא תהא הודעתה על כך שהיא אחותו כחשודה, ומן הסתם הגיעה הודעתה ובקשתה גם אל פרעה, יחד עם מה ששיבחוה השרים לפניו [כמבואר להלן (פס' טו) "ויהללו אותה אל פרעה"], אזי מספרת התורה "ולאברם היטיב בעבורה", בעבור שביקשה להיטיב לו, ולא בעבור לקיחתה של שרה.
ובכך יש ליישב דבר נוסף. דהנה בפרשת וירא קודם שהגיע אברהם אל אבימלך נאמר (כ ב) "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה". ולא מצינו שאברהם אמר לשרה להזכיר את עניין המתנות, ואף הוא לא הזכירם. ולפי מה שנתבאר שכל מטרת בקשת המתנות למצוא תירוץ מדוע מזכירה שרה את עניין זה שהיא אחותו של אברהם, מבואר היטב, שהרי הפלישתים לא היו שטופים בזימה כמצריים (רש"י יב יא; רמב"ן כ ב). וכאשר שאל אותו אבימלך (כ י) "מה ראית כי עשית את הדבר הזה" השיבו אברהם "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני" וכו' ופרש"י שאברהם ידע שאין יראת אלוקים במקום הזה משום ששאלו אותו אשתך זו או אחותך ואין דרך אכסנאי לשאול אותו רק על עסקי אכילה ושתיה, ומבואר בזה שהפלשתים לא תכננו להרוג את אברהם מיד אלא ניסו לברר קודם "אשתך זו או אחותך" וממילא יכול היה אברהם לומר בקצרה "אחותי היא", בלי לפרש "למען ייטב לי" שהרי אין זה מעורר חשד במה שאברהם אמר שהיא אחותו, שהרי שאלוהו וצריך הוא לענות, משא"כ במצרים שהמצרים חשבו להרגו בלא לשאול כלום, ושרה מעצמה היתה צריכה לומר "אחותי", לכן היתה צריכה להוסיף ולומר "למען ייטב" וכו' כדי שלא לעורר את חשדם.