הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
שבוע שעבר ראינו את כוחה של ההתחלה, שכל דבר ממשיך על פי ההתחלה שלו. בפרשתינו רואים אנו דוגמא מוחשית לכך, שאם חלילה מתחילים בדבר לא טוב, ההמשך יכול להיות הרסני. לאחר שנח יצא מהתיבה, אומרת התורה "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו" [ט', כ'-כ"א], ורש"י פירש את המילה "ויחל – עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק בתחילה בנטיעה אחרת".
ולכאורה צריך להבין, מדוע הנטיעה של הכרם נקראת חולין? מהו החיסרון בזה?
ואולי אפשר לבאר ע"פ היסוד הנ"ל, ובהקדם יש לבאר את דברי המדרש רבה [ל"ו, ד'] על פסוק זה: "א"ר חייא בר אבא, בו ביום נטע בו ביום שתה בו ביום נתבזה". רואים אנו דבר מדהים בדברי המדרש, שבאותו יום שנח נטע את הכרם, כבר היו לו ענבים, הספיק להכין מהם יין, לשתות, להשתכר ולהתבזות. וגם כאן צריכים אנו להבין, כיצד נעשה כזה נס גדול, שתוך יום כבר גדל כרם והוציא פירות, דבר שלוקח בין שנתיים לארבע שנים, וכן עשיית ייצור היין שלוקח תקופה של כמה חודשים, ואצל נח דבר זה קרה תוך יום.
אלא למדנו מדברי המדרש, שלאחר המבול העולם התחיל מצב של חיים חדשים, ומסיבה זו, הדבר הראשון שבו התעסק נח הצליח לו מעבר למשוער, מכיון שזו ההתחלה של העולם החדש שהתנקה מכל מה שהיה לפני כן. ודבר זה היה צריך נח לדעת, שהמבול מחה את כל העולם והכל התחיל מחדש, וא"כ עליו להתחיל להתעסק בדבר מועיל שיכול לעשות לעולם רק טוב, ולא להתעסק בשתיית יין.
וידוע המשל של המגיד מדובנא על אדם שלא הצליח בעסקיו, וביקש ברכה מרבו, שבירכו שהדבר הראשון שבו יתעסק בתחילת השבוע, יצליח בו. כדי שיצליח בעסקיו, הדבר הראשון שעשה במוצאי שבת כשחזר מבית הכנסת, עוד לפני הבדלה, ביקש מאשתו את השקית שבו צרור מעט כספו, כדי שזה יהיה הדבר הראשון שבו הוא מתעסק. אשתו לא הבינה מדוע הוא רוצה להתעסק עם כסף עוד לפני הבדלה, וגערה בו שלא מתאים להתעסק בכסף לפני הבדלה, אך הוא התעקש ואמר לה שלא תתערב בעסקיו ושתגיש לו מיד את הכסף. כמובן שאשתו לא הסכימה, וכך התחילה מריבה ביניהם במשך זמן, עד שהבין האיש שהדבר הראשון שבו הוא התחיל להתעסק – המריבה – הצליח לו מאד…
עלינו להבין ולהשכיל, שהכל הולך אחר ההתחלה, ונשתדל להתחיל שבוע, חודש או כל דבר חדש, בלימוד תורה או בעשיית חסד, וכך נזכה לרוב שפע וטובה בגשמיות וברוחניות.