התנגשות

אי אפשר להבין את מי שאמר ואומר ששיטת הרמזור של גמזו אינה מציאותית. ראו איזה פלא ובאיזו מהירות, ממש כמו בכביש, ערים הופכות מאדום בוהק לאדום בהיר ומשם לצהוב מהבהב וירוק זך. ממש, כמה עסקנים חרדים שמסבירים לגמזו בנושא תורת המספרים והסטטיסטיקה – והופ – מודיעין עילית כבר לא בוהקת ואפילו סביב אלעד הסגר כבר לא סגר.

אמרו חסידים שהעם היהודי דומה הוא ללבנה, שכן הלבנה הולכת ומתמלאת – ואחרי שעם ישראל רווי ומלא, מגיעים פוגרומים, שואות למיניהן וממעטות ממנו עד שהוא כביכול ב"כסה ליום חגנו". ושוב – הוא הולך ומתמלא ושוב הולך ונמעט.

והיו כאלה שאמרו שכך בדיוק גם יחסו של הציבור החרדי עם המדינה. הולך ומתקרב, נכווה – והולך ומתרחק. בדיוק כשם שילד קטן ניגש אל התנור, נוגע מעט בזכוכית התנור ומיד בורח אחורה. כך גם היחסים שבין החרדים לבין המדינה. החרדים הולכים ומעורבים בחיי החברה הכלליים, "נפתחים" כלשון החברה החילונית – ואז מגיע גל שנאה, שוטף את החוף – ושוב החרדים בורחים בחזרה אל קהילותיהם ואל מהותו של היהודי.

וכך, כבר עשרות שנים – בכל מספר שנים מביא אלינו הקב"ה רעמים וברקים כדי למשוך את ידינו מהחברה הכללית. שני הלפידים – האב והבן (שאגב, עושה רצון אביו שבשמיים) – הגיעו בדיוק בנקודת הרתיחה (כביכול לטובה) של השילוב של החרדים בחברה הכללית, והנה "גדולה הסרת הטבעת", שכן גזרותיו האנטישמיות של לפיד הובילו בהכרח את הציבור החרדי להתכנס אל תוך-תוכו פנימה.

והנה עברו להם מספר שנים. בשנים האחרונות אנו רואים אכן שוב התקרבות כזו או אחרת של החברה החרדית המסוגרת אל החברה החילונית הפתוחה. יותר חרדים יוצאים לשוק העבודה (וגם נשים) ויותר חרדים שאינם לומדים – הולכים אל הצבא, ולא שבים ממנו ברוב המקרים (הם לא מתים פיזית, למי שלא הבין).

והנה פתאום הגיע הגל הראשון רווי השנאה ואחרי שהמים שקטו 40 יום, הגיע גם הגל השני, שעוצמת השנאה בו היא כבר אינה גל של הים התיכון, אלא לפחות גל אדיר של האוקיינוס המתנפץ אל חופיה המערביים של מרוקו. גל שנאה עכור בכל הגועל-נפש הידוע: החרדים פרזיטים, מפיצי המחלות, עלוקות, אוכלי חינם ועוד ביטויים, שנראה שעם השנים התרגלנו כבר. וכאשר החליט שר התורה הרב קנייבסקי שליט"א על פתיחת מוסדות חינוך בהתאם להנחיות הבטיחות וההרחקה וכו' – עוותו דבריו בכוונה ע"י אנשים כדי להתנגח עוד בחרדים. שיא הדרישה עמדה כמובן מצדו של הגזרן הידוע – לפיד – שאמר בחצי פה (כי בכל אופן, הוא מסתכל, מבחינתו על היום שאחרי נתניהו) שצריך לקצץ את התקציב של המוסדות שמפרים את ההנחיות ומסכנים בכך, לכאורה, את הציבור. הוא כמובן לא טען זאת על המפגינים בבלפור. הם, כמובן, אינם מסכנים לעולם את הציבור.

בפועל, צריך להבין כי מדובר בהתנגשות חזיתית שלא ניתן היה להימנע ממנה. לא ניתן היה להימנע ממנה בעקבות גלי הרפש שהטילו על החרדים, הן בגל הראשון והן בגל השני. בזמן שהחרדים שפותחים בתי ספר הם "מורדים", החילונים שפותחים חנויות בניגוד לחוק הם "מוחים". החרדים שמפגינים או משתתפים באירועים המוניים בנגוד להנחיות הם "מפיצי מגיפה" ואילו החילונים שמפגינים הם "מממשים את חופש הביטוי וההפגנה, שהוא ערך עליון".

ההתנגשות הזו בלתי נמנעת. מדובר בשני ציבורים, שלמרות ההתקרבות ביניהם מדי פעם – ביסוד המהותי שלנו אנחנו שונים לגמרי. היטיב החזו"א להגדיר זאת במילותיו על השפה השונה בנינו לבינם.

זאת ועוד, הערכים שלנו הם שונים לגמרי מהערכים שלהם. בעוד הם רואים חשיבות עליונה בחופש ההפגנה. אנחנו רואים חשיבות עליונה בלימוד התורה. כשהם רואים חשיבות גבוהה בחיי קריירה וחיים נהנתנים – אנחנו רואים ערך גבוה בחיי המשפחה ובחיים בצניעות.

והערכים האלה לא יכולים לדור אלה עם אלה. זו הסיבה שההתפרצות האלימה, בעיקר מילולית, אל נגד החרדים לא הייתה מקרית. היא מושרשת בציבור החילוני כי כך חינכו אותם מאז ומעולם. הם לא באמת חיים את האמת שאותה הם מתיימרים להציג.

הרי אחד היסודות החשובים בדמוקרטיה הוא "הפלורליזם" – היכולת לאפשר לכל אדם לחיות עפ"י אורחות חייו ומצפונו. וכך, כאשר רואים את ההנחיות של משרד הבריאות מבינים את החוכא-והתלולה שנעשית כאן – אם התקהלות המונית היא מסוכנת, מה זה משנה הסיבה להתקהלות. אם יותר מ20 איש במקום סגור הוא סכנה – מה זה משנה הסיבה לכינוס של יותר מעשרים איש.

אלא שכל ההחלטות הן פוליטיות. פוליטיות גרידא. הבסיס שלהם הוא באמת עניין רפואי, אבל מי שיש לו כוח פוליטי – משיג יותר. כך, שרים בעלי כוח כלכלי (אוצר, עבודה וכלכלה) יכולים ללחוץ לפתוח מפעלים וחברות הייטק בהן שוהים פי כמה מ-20 איש במקום סגור. כך, פוליטיקאים מהאופוזיציה יכולים לזעוק ביד אחת חמאס נגד הלוויה המונית של אדמו"ר ומצד שני לצדד בהפגנה המונית של אספסוף נבער, שמשוכנע שדמוקרטיה היא לא לקיים הנחיות וש"אין הפגנה לא חוקית". זהו יסוד פשוט לא נכון בדמוקרטיה. אם כל ההפגנות חוקיות – אז יש אנרכיה, לא דמוקרטיה.

ומכאן גם חוסר היחס החשוב שיש לתת לעניין הקורונה. וכל זאת חבל. אבל אם היה יושב צוות מקצועי והוא היה היחיד שמקבל החלטות, וועדת השרים וועדת הקורונה היו "חותמת גומי" לדבריהם – כולם היו מצייתים, כי מבינים היו שמדובר כאן באמת בסכנה. אבל כשהם מגלגלים עיניים, וכאשר הבכירים במדינה מפרים הנחיות – למה שמוישל'ה לא יפר את ההנחיות?