הרב צבי שוורץנח ודור המבול וכנגדו אברהם אבינו ודור הפלגה
נח ראה שלוש דורות. דור קודם המבול, דור המבול, ודור שאחר המבול. ובמעלת נח למדים אנו מלידתו שאומר הפסוק (בראשית ה כט) "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו מן האדמה אשר אררה ה' ". ומדברי הפסוק למדים אנו שלידת נח עשתה שינוי בעולם, ומבאר רש"י עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה. וכך מתחילה הפרשה (בראשית ו ט) "נח איש צדיק תמים היה בדרתיו".
אך אחר המבול נאמר (בראשית ט כ) "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". נח ירד מדרגתו, ותחת להקרות איש צדיק תמים, מכנה אותו הפסוק איש האדמה, ולא עוד אלא שנכתב בפרשה זו ארבע עשרה פעמים לשון "וי" שהוא לשון צער, מבאר ר' מאיר חדש שלמרות צדקותו של נח, וכוחותיו שעמוד לו כנגד חטאיו של דור המבול, וכנגד כפירתם של דור הפלגה, עם כל זאת יכול ליפול מדרגתו עד שיקרא איש האדמה, ושעל מעשיו נאמר לשון צער.
ובסוף ימי נח חי אברהם אבינו, ואף בזמנו של נח היה מעשה דור הפלגה. שהרי נח נולד בשנת א' נ"ו, ובהיותו בן שש מאות שנה היה המבול, דהיינו בשנת א' תרנ"ו, ומת שלוש מאות חמישים שנה אחרי המבול, שנת ב' ו', ואילו אברהם אבינו נולד בשנת א' תתקמ"ח, ומשכך בהיותו בן חמישים ושמונה מת נח. ובמעשה דור הפלגה כתב רש"י (בראשית י כה) ושנינו בסוף סדר עולם שבסוף ימיו נתפלגו. וזו שנת תתקצ"ו, דהיינו עשר שנים קודם מיתת נח, ואברהם אבינו היה בן ארבעים ושמונה, וארבע שנים אחר כן בשני אלפים לבריאה, שהחלו שני אלפים תורה הכיר אברהם את בוראו בגיל חמישים ושנים.
ולמדים אנו שהיו כאן שתי דורות שחטאו בעיקר, דורו של נח שעונשם שנמחו כולם מעל פני האדמה, וכנגדו דורו של אברהם אבינו – דור הפלגה, שמחמת חטאם התפלגו וגלו, אך לא נמחו מעל פני האדמה כדורו של נח. והדבר תמוה מה זכה דורו של אברהם שלא מתו בעוונם?
וכך מפורש במשנה במסכת אבות (ה ב) עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאים עד שהביא עליהם את מי המבול, עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם. משמעות דברי המשנה שדורו של נח ודורו של אברהם חטאו, ובדורו נח נגזר עליהם כליה, אך דורו של אברהם נשתנה דינם ונותרו בחיים, ולא עוד אלא שאברהם קיבל שכר כולם, והדבר תמוה, מדוע זכה אברהם לקבל שכר כולם?
אלא שברמב"ן (בראשית ב ג) מבאר את ששת ימי הבריאה כנגד ששת אלפי שנות ימי העולם, ומבאר שביום השני נברא הרקיע המבדיל בין הארץ לשמים, ובו היו מובדלים נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנידונו במים, וביום השלישי נראית היבשה והצמיחה פירות, הוא האלף השלישי שבו החל אברהם לקרוא בשם ה'… ועלה העניין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני. ולכאורה בכוח התורה שהחלה אצל אברהם, היא שהגנה על דורו של אברהם שאף שחטאו, לא נידונו בכליה כדורו של נח.
אך יש להרחיב בדבר. נתבונן מה חטאו דור המבול. כתוב בפסוק (בראשית ו יב) "וירא אלוקים את הארץ כי הנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". אומרת הגמרא בסנהדרין (דף קח.) אמר רב יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה, אך רש"י מביא את דברי המדרש שהבהמות הם שנזקקו לשאינם מינם. לכאורה נחלקו הגמרא והמדרש האם חטאו הבהמות מחמת מעשה בני האדם, או שהושרש החטא בעולם עד כדי שנתאוו הבהמות והחיות לחטוא ולהיזקק לשאינם מינם.
מבאר רבי חיים שמואלביץ. בהמות מושפעות מחטאי בני האדם, אך לא מחמת היותם חי, אלא מעצם קיומם בעולם, ומצינו שאף דומם מושפע ממעשה האדם. אמרו חז"ל שולחן דומה למזבח כי מאכיל בו מלחמו לדל, ואף שהקרבת הקרבן אינו מעשה השולחן, אלא נעשה עליו, אך דבר זה מגדירו כמזבח, הרי שמעשה האדם משפיע אף על דומם, וכך ביאורו של מאמר חז"ל קורות ביתו של אדם מעידין עליו, ולכאורה כיצד מעידין עליו? אלא שמהותו משפיעה עליהם, ולכך מעידין הם בהיותם משוייכים לטוב או שחלילה לרע, מי הוא בעליהם. וכן אסור להניח ברזל על המזבח, כי ברזל מקצר ימיו של אדם, אך המזבח מאריך ימיו של אדם, ולכאורה ברזל אינו מקצר ימי אדם, אלא האדם שהורג בכוחו? ואף מכך הרי לנו שמעשה האדם בדבר, משפיע על מהותו.
ובכך יתבארו דברי המדרש שהבהמות חטאו ונזקקו לשאינם מינם, כי חטאי בני האדם השפיעו על הבריאה עד כדי שאף הבהמות חטאו, ולכך על העולם כולו נגזרה כליה, ואף על הדומם, וכדברי רש"י (בראשית ו יג) שאף שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו ונטשטשו.
ומעתה נבאר מדוע נגזר על דורו של נח כליה. כי הנה הדבר צריך ביאור רב. שהרי רש"י מבאר (בראשית ו יד) ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה עשרים שנה, ושואלין אותו זאת מה לך? והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.
הבה נתאר מה אירע שם. מאה עשרים שנה נח נותן דרשות, ומדבר עם אנשים, עושה פעילות רבה, אבל אין תוצאות. ולא זו בלבד, אלא שהקב"ה לא הקל עליו את המעמסה. המבול היה כשהיה נח בן שש מאות שנה, ומאה עשרים שנה בנה תיבה, הוי אומר שהחל לבנות בהיותו בן ארבע מאות ושמונים שנה. ומאידך יפת בנו הגדול נולד כשהיה נח בן חמש מאות שנה, אומרים חז"ל כדי שלא יהיה בנו בן מאה בשעת המבול, ואז מתחייב בדין ושמא יחטא ולא יהא ראוי להכנס לתיבה, עוד דעה הובאה בחז"ל כדי שלא להטריח עליו לעשות תיבות הרבה[1]. אך למעשה לא היו לו ילדים בשעת תחילת בניית התיבה.
אומר הקב"ה לנח תבנה תיבה כדי שתנצל אתה למרות שהדור שלך חטא, ותקיים את העולם לאחר המבול. נח מתחיל לבנות תיבה, שואלים אותו בני דורו מדוע אתה בונה תיבה? משיב נח שמחמת חטאיכם התחייבתם כליה, ואני זכיתי להיות זה שימשיך את העולם, ובשעת המבול אהיה בתיבה. עונים לו בני דורו: וכי הקב"ה בחר בעקר שאין לו ילדים להמשיך את העולם? ואף לאחר שנולדו לו שלושת ילדיו, לא בטלה הטענה, שהרי לכל בני האדם נולדו בנים ובנות רבים, ולנח הצדיק נולדו שלושה בנים באיחור כה רב. אך נח לא נרתע וממשיך בבניית התיבה בצדקתו ובתמימותו. ולכאורה מדוע לא זכה נח להגן על בני דורו, כפי שהגן אברהם אבינו על דורו?
מבאר הבית הלוי שורש החילוק טמון בדברי הגמרא במסכת חגיגה (דף טו:) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. והסברא אינה מובנת. וכי יזכה הצדיק במה שלא עמל, ויתחייב הרשע במה שלא חטא? אך לנתבאר כיון שהצדיק השפיע ממעשיו הטובים בעולם, יש כוח ביד הרשע למרות חטאיו לעשות מצוות, ולכך זוכה בחלקו וזוכה אף משום חלק חברו בגן עדן, וכנגדו הרשע שהשפיע רוע בעולם, גרם במעשיו לצדיק לחטוא, ולכך מתחייב בגיהנם גם על חטאי הצדיק.
וזהו החילוק בין אברהם אבינו לנח. אומר המדרש רבה (ל יא) באברהם נאמר "התהלך לפני", ולא היה זקוק לסיוע מהשמים לבחור בטוב, אך בנח נאמר "את האלוקים התהלך נח", ומשמעות הפסוק שהיה צריך סיוע מהשמיים לבחור בטוב. ומשכך אברהם שעמד בצדקו על אף כפירת דורו, נמצא שדורו סייעו לו בכפירתם לעמוד ולאזור כוחות להתחזק באמונתו[2], ואם כך יש להם חלק בצדקו. וכיון שדורו הם ובזכותו הגיע לדרגתו, יש להם זכות קיום בעולם, ויכל להצילם בצדקתו, ולעומתו כשלא חטא נח, אין זה בזכות דורו שהשפיעו טוב בעולם, וכך הקל עליו לבחור בטוב, אלא רק בסיועו של הקב"ה, ואילו דורו רק גירעו, וללא סיועו של הקב"ה היה חוטא עמהם, ולכך אינם דורו, ואין זכותו יכולה להגן עליהם להנצל מן הכליה שנגרה עליהם[3].
אמנם נח ניצל מכליה, אך מידי דין לא יצא. נח נכנס לתבה בי"ז חשון, ויצא בשנה שלאחריה בכ"ז חשון, ומבאר רש"י (בראשית ח יד) אלו אחד עשר יום ששנת חמה יתרה על שנת לבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היה. לכאורה הוקשה לרש"י מדוע המתין נח עד שיאמר לו הקב"ה צא, והיה זה שנה תמימה בתיבה, הרי נחה התיבה בהרי אררט שיבשו קודם שאר העולם, ויכל נח לצאת מיד, וכן לדברי הזוהר שבארץ ישראל לא היה מבול, ולכך משם הביאה היונה את עלה הזית, כי רק שם נותרו עצים, מדוע לא הלך לשם נח, ואם כן יקשה מדוע המתין נח עד שאמר לו הקב"ה לצאת?
ובפרט יקשה לדברי המדרש שעל נח נאמר הפסוק "הוציאה ממסגר נפשי", ואמר רבי יהודה בר אלעאי שאם היה בתיבה, היה שוברה יוצא, וזהו רבי יהודה בן אלעאי שעל עניותו נאמר שהיו מתכסין ששה בטלית אחת, ולמרות גודל עמידתו בניסיון, בניסיון התיבה לא היה עומד, מחמת קושי העמידה בסיפוק רצון החיות והבהמות במשך שנה תמימה, והיה זה בגדר "הוציאה מסגר נפשי". ויקשה מדוע המתין נח עד שאמר לו הקב"ה צא, ולא יצא מיד כשהתאפשר הדבר?
ביאור הדבר נלמד מהמשך דברי המדרש אמר רבי עקיבא דין רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, משפט דור המבול שנים עשר חודש, משפט גוג ומגוג שנים עשר חודש. והדבר תמוה משפט זה במי מדבר, אם בדור המבול, הרי מתו מיד, ומהו דינם שנים עשר חודש? משמעות דברי המדרש שנח ובניו נידונו שנים עשר חודש, ולכך לא יכל נח לצאת קודם שנה תמימה, כי לא תם דינו, ואם היה יוצא לא היה זוכה שיצאו מזרעו העולם כולו.
ואכן במדרש תהילים מובא ששאל אברהם אבינו את שם במה זכיתם לצאת מהתיבה? אמר לו בזכות שפרנסנו את כל הבהמות במשך שנה תמימה. ומה היא תשובתו, כיון שלא חטאו, לא נגזר עליהם כליה, וכשתם המבול יצאו מהתיבה, הרי לנו שאף הם נידונו אם ראויים הם שתצא הבריאה כולה מזרעם, ואחר שנה תמימה יצא דינם לזכות, ויצאו מהתיבה.
ראשון ממרידי דור הפלגה היה נמרוד. ועליו אומר הפסוק (בראשית י ח ט) "וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ. הוא היה גבר ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרד גבר ציד לפני ה' ". מבאר רש"י על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע ריבונו ומתכווין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גיבור ציד. וחטאם של דור המבול שאמרו (ראשית יא ד) "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ". אומר הילקוט שמעוני (סב) נבנה מגדל ונכהו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. והדבר נסתר מעצמו. אם היו מכירים את בוראם ורצו למרוד בו, מה היא מזימתם להכות את הרקיע בקרדומות, איזה תכלית יש במעשה זה?
מבאר השפתי חיים (עמוד נה) שכיון שהיו מאוחדים, רצו לבנות עיר ומגדל כנגד ירושלים ובית המקדש, שכוחם באחדות עם ישראל, והכהנים מקריבים בשליחות כלל ישראל, וביום הכיפורים, עומד הכהן הגדול ועושה את עבודת יום הכיפורים בשליחות כלל ישראל כולו, כך רצו דור הפלגה, ליצור במעשיהם את הכוח שכנגד ירושלים ובית המקדש.
ובדרך זו מקשה רבי חיים ויטאל (ליקוטי תורה פרשת נח) מהו "דברי הקב"ה "לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", ואף שהבחירה בידי אדם, וכי הקב"ה לא יכל למנוע את רצונם? מבאר רבי חיים ויטאל שהשתמשו דור הפלגה בידיעתם את לשון הקודש בצירופי השמות הקדושים, ואמרו נעשה מגדל לעבודה זרה, שכוחו יהיה מכוח הקדושה העליונה. מבאר רבי משה שפירא (ממעמקים בראשית עמוד 65) שלמדים אנו מדבריו שרצו לכוף את הקב"ה לרצונם, שיהא כוח הקדושה משפיע לתחתונים ללא תלות בקיום מצוות ועשיית רצונו יתברך.
ואף מצינו בפרקי דרבי אליעזר שאף חטאו שמאסו בארץ חמדה והלכו לארץ שנער, ורצו אף להעמיד את בבל כנגד קדושת ארץ ישראל, ולכך נכתב התלמוד בבלי בבבל, כדי לתקן בגלות את שמאסו בארץ חמדה. הרי לנו שחטאו בכך שרצו להעמיד כוח טומאה בבבל כנגד הקב"ה.
ובעומק נוסף נראה שברמב"ן מבאר (ויקרא יח כה) בייחודה של ארץ ישראל וז"ל: אבל סוד הדבר בכתוב שאמר "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" והעניין כי ה' הנכבד ברא הכל, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע… וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיות שרים עליהם… והנה ה' הנכבד הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו.
ומדברי הרמב"ן למדים אנו שבארץ ישראל אין שרים המושלים בה כבשאר הארצות, ומשכך רצו דור הפלגה לרדת לחוצה לארץ כדי שיוכלו לשעבד את השרים המושלים, כפי רצונם, ולא להיות כפופים לרצונו של הקב"ה ולקיים מצוותיו.
ובאור החיים (דברים לב ח) מבאר "בהנחל עליון גוים" – כשהנחיל הקב"ה את הגויים לשרי מעלה… "בהפרידו בני אדם" – שלא עשה ה' כל האומות ביד שר אחד אלא הפרידם, ונתן חלק לכל שר ושר, אופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם, היה למספר בני ישראל… והם שבעים נפש שירדו למצרים. הרי לנו שקודם דור הפלגה היו הגויים כאומה אחת, וכעונש למעשיהם הפיצם הקב"ה בכל העולם כשבעים אומות, והעמיד בראשם את המלאכים שימשלו בהם, ולא יוכלו הם לעשות עם המלאכים כרצונם.
ואחר רצונם לעשות בבריאה כרצונם, מבאר הרב וולבה בספרו שיעורי חומש (עמוד עה) שעיקר חטאם בכך שכפרו בטובה, וכדברי רש"י (בראשית יא ה) למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול. רצונם היה להראות אין להם צורך בהכרת הטוב על הטובה, ולכך רצו להעמיד מגדל כנגד הקב"ה, וברמח"ל מבאר שהיו באותם הדורות הנהגה של השפעה גדולה מאוד של קדושה והשגה, ונשתברו כליהם מרוב השפעה, ולכך רצו למרוד בקב"ה. וכל כוחם היה מחמת אחדותם, כי כוח מעלתו של עם ישראל גוי אחד בארץ, ואומר הגר"א שדבקות בקב"ה שייך רק כשנכללים בכלל ישראל על ידי אמירת "שמע ישראל", ואז ניתן לומר "ה' אלוקינו ה' אחד". ובכוח זה שייך לפעול עד לצד הרע, עד כדי "לא יבצר מהם אשר יזמו לעשות".
זהו כוחם של דור הפלגה. וכנגדם עמד אברהם אבינו שהאמין בקב"ה, ואף הגנה זכותו שלא נגזרה עליהם כליה, אלא גלות. ונבאר בהקדם דברי הפחד יצחק (מאמרי פסח מאמר ד) שמקשה מהו חילוף הלשונות. שבקידוש נאמר בלשון יחיד אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון ובתפילת שלוש רגלים אומרים בלשון רבים אתה בחרתנו מכל העמים… ורוממתנו מכל הלשונות? ומבאר שישנם שתי בחירות. בחירה מכל העמים, ובחירה מכל עם. עם ישראל נבחר מתוך שבעים אומות העולם להיות עם הנבחר, אך אברהם אבינו נבחר מתוך עם אחד ושפה אחת, להיותו עיקר לכל העמים, וכלשון הפסוק "יצב גבולות עמים" – העמיד מספר העמים כנגד מספר שבעים נפש שבעם ישראל, כלומר בזה עצמו שמעם אחד נחתך, ונתייסד מספר חתיכות כנגד שבעים נפש של ישראל, הרי בזה ישנה הוכחה שהם הנבחרים. והיינו שבחר בנו מכל עם עוד לפני חילוק העמים, בעוד היותם עם אחד. ועל ידי זה נוצרו שבעים אומות נכר.
הרי לנו שעם ישראל נוצר לעם מחמת שהקב"ה בחר בנו מכל האומות, אך אברהם אבינו בחר בטוב כנגד העולם כולו, וזכה שלכך "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" ובחר בו הקב"ה כעיקר לכל האומות.
ומשכך יתבארו היטיב דברי הפחד יצחק (מאמר לג) שמבאר שחטאם של דור הפלגה שרצו למרוד בטוב, ולהעמיד את העולם כולו בצד הרע, שאפשרות הבחירה תהיה אך לרע. ולהגיע למצב זה נצרך שכל הבריאה כולה תהיה מאוחדת לרע, ולכך "לא יבצר מהם את אשר יזמו לעשות" כיון שיטו את העולם כולו לבחירה ברע, וזהו עונשם שיפוצו על פני כל הארץ ולא יוכלו לפעול בשיתוף לקראת בואו של משיח הרע. אולם לפי זה היאך שייך שיגיע משיח של צד הטוב הרי אין כל העולם לטוב? אלא שכשנבחר עם ישראל מכל האומות, נבחר הוא כנגד שבעים אומות כנתבאר לעיל, ומשכך כשעם ישראל יבחר בטוב, בעולם כולו, יטה הבחירה לטוב.
רבי חיים ויטאל מביא ששאל את האר"י כיצד יתכן שנשמתי כל כך גבוהה, הרי היו תנאים ואמוראים לפניי? ענה לו האר"י שככל שיש יותר טומאה כך יש קדושה כנגדה. ומה נאמר על דורנו שלמרות מצבו מתרבה בו התורה, כמה אפשר לפעול ולזכות בכל מעשה קטן על כל הדור כולו.
ויהי רצון שבזכות התורה נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו.
[1] דעה זו תמוהה. כל הזרעים ומיני הבהמות והחיות נכנסים בתבה קטנה בניסים, אך אם לנח יוולד ילדים רבים יצטרך תבות נוספות, ולכך לא נולדו לו ילדים?
[2] רבי משה פיינשטיין מקשה כיצד יתכן שהיו דור הפלגה בשלום, הרי שלום ישנו רק בזכות התורה? מבאר רבי משה פיינשטיין שכיון שהיו בזמנו של אברהם אבינו שהפיץ את האמונה בבורא ואת התורה, זכו לשלום. ואף מכאן הרי לנו שזכותו של צדיק משפיע על דורו, ואף יתכן שהשפעת טובו על דורו, תגרום לכך שיהא בידם לחטוא.
[3] ואף שנתבע נח על שלא נתפלל על דורו, יתכן שאם היה מפציר יותר בתפילתו היה זוכה שינצלו.
ד' חשון תשפ"א