טעמו של שם

"וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת, כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (פרק ד פס' כה). במדרש רבה (פרשה יד) פירשו את טעם קריאת השם "שת", מפני שממנו הושתת העולם (וכן הביא הרמב"ן ה ג). ויש להבין מפני מה ראו חז"ל ליתן טעם חדש לקריאת השם "שת", כאשר הטעם מפורש בפסוק "כי שת לי אלוקים זרע אחר". והנה, להלן (ה ג) אומר הכתוב "ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת". ויש להעיר, ראשית, הרי כבר לעיל (ד כה) הוזכר שנקרא בשם שת, ולמה חזר הכתוב  לומר "ויקרא את שמו שת". ועוד, שלעיל כתיב "ותקרא את שמו שת", ומשמע שחוה היא זו שקראה לו שם זה, ואילו כאן נקט הפסוק "ויקרא את שמו שת" – משמע שאדם הוא זה שקרא לו שם זה, וא"כ צ"ב מי הוא זה שקרא לו שם שת.

והביאור בזה, שקושיא אחת מיושבת בחברתה, שמפני שהוקשה לחז"ל מפני מה חזרה התורה על קריאת השם "שת", וכן שמתחילה משמע שחוה קראה לו בשם זה ולאחמ"כ משמע שאדם קרא לו את שמו – לפיכך דייקו חז"ל שאכן גם אדם וגם חוה קראו לו שת, אלא שחוה קראה לו כך מהטעם המפורש בתורה "כי שת לי אלוקים זרע אחר" ואילו אדם קרא לו כך מטעם חדש, שממו הושתת העולם.

ועומק הטעם שחוה נימקה את קריאת השם "כי שת לי אלוקים זרע אחר" ואדם נימק זאת מפני שממנו הושתת העולם נראה לבאר. דהנה נימוק זה שממנו הושתת העולם – משמעו שכל הבריות באו משת, והיינו שכל הילדים שבאו מזרעו של קין – כולם נאבדו במבול, ורק נח וזרעו שבאו משת נשארו אחרי המבול, ולפיכך יוצא שכל הבריות באו משת, וזוהי הכוונה "שממנו הושתת העולם". והנה כדי לקרוא שם "שת" על כך שממנו הושתת העולם, צריך לידע את העתידות, שעתיד לבוא מבול לעולם, ולא מן ההכרח שחוה ידעה זאת, ולכן קראה שמו "שת" מהטעם הפשוט "כי שת לי אלוקים זרע אחר". אולם אדם הראשון  מבואר בתורה שידע את העתידות כפי שאומרת התורה "זה ספר תולדות אדם" (ה א) וביאר בזה המדרש (ילקו"ש שם) "העביר [הקב"ה] לפניו כל הדורות" וכו', עי"ש. וכיון שידע את העתיד מפי הקב"ה, ושעתיד להיות מבול בעוד עשרה דורות, והבין שכל העולם עתיד להיות מושתת רק משת ולא מקין, אשר על כן מיד אח"כ כתוב (פס' ג) "ויקרא את שמו שת" – וידע האדם שבשם "שת" מונח משמעות נוספת שממנו הושתת העולם.