הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום " (פרק ל פס' א-ב). הפרשה עוסקת בעניין התשובה, ומצינו בה ג' חלקים. החטא (לעיל כט יז ואילך). העונש (פס' יט ואילך), והתשובה המוזכרת לאחר מכן בפסוקים הנ"ל. והכתוב מבשר שסוף דבר הוא "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום". והנה, בפר' ואתחנן מצינו פרשה המקבילה לפרשתינו העוסקת בעניין התשובה ובה אותם ג' החלקים, החטא "כי תוליד בנים וגו' והשתחתם ועשיתם פסל וגו'" (ד כה), העונש "העדותי בכם היום כי אבוד תאבדון וגו'" (שם כו-כח), והתשובה "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (שם ל).
וכשנדקדק בדבר נמצא שני חילוקים בין שתי הפרשיות. האחד, השלב שקדם לתשובה, דבפרשתנו השלב שקדם לתשובה הוא "והשבות אל לבבך", ועניינו הוא עשיית חשבון הנפש המביא לידי תשובה [כמבואר בתרגום יב"ע והרחיב בכך הספורנו]. משא"כ בפר' ואתחנן שבו השלב שקדם לתשובה הינו תפילה לה', כמבואר שם "ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ד כט) וביאר בתרגום אונקלוס "תדרשנו" מלשון תפילה, וכן מבואר ברמב"ן (בראשית כה כב יעוי"ש) והיא המביאה לידי התוצאה של "ושבת עד ה'", ויש להתבונן מדוע שם הגורם לתשובה הינו תפילה ובפרשתינו הוא חשבון הנפש. וחילוק נוסף הוא, שבפרשתינו מדגישה התורה שהאדם חוזר בתשובה "ושבת וגו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום", ואילו בפר' ואתחנן לא כתבה התורה אלא "ושבת וגו' ושמעת בקולו".
והביאור בזה, עפ"י מה שייסד השערי תשובה (א א) "התבאר בתורה כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו", שאין הקב"ה דורש מהאדם אלא לפי כוחו, וכשאדם נמצא במצב שפל וירוד לא נדרש ממנו אלא התעוררות מועטת וכנגדה יעזרהו הקב"ה לשוב אל הדרך הנכונה, וכפי שכתב המהרש"א (ברכות י א) על הבקשה בתפילה "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", דאף על גב שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג ב) והתשובה תלויה בבחירת האדם, אלא שאמרו שהבא לטהר מסייעין אותו (מכות י א), והתפילה היא בגדר הבא להיטהר, ועל ידה מגיע הסיוע ממרום.
ומעתה נראה לבאר, שכל פרשה עוסקת במצב רוחני אחר מחברתה, דבפרשת ואתחנן הכתוב עוסק כשהמצב הרוחני ירד לשפל המדרגה כמבואר שם (פס' כח) "ועבדתם שם אלוהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון", ופרש"י שיעבדו וישמשו את עובדי הע"ז, והוא מצב רוחני ירוד, שכמעט שולל מהאדם כל זכות בחירה, הן מבחינה חומרית שהוא נתון לשלטון זרים, והן מבחינה רוחנית שהתרחק כ"כ מדרך התורה עד שמשמש את עובדי הע"ז, ובמצב כזה אי אפשר לדרוש מהאדם שיקבל על עצמו לעשות תשובה וחשבון הנפש, שהרי איננו ברשות עצמו, וגם משום שכבר הספיק לשכוח את דרך התורה והמצוות, ואיננו יודע כלל מה הקב"ה רוצה ממנו. אכן גם במצב זה, ישנו דבר אחד שאפשר לדרוש מהאדם, והוא לזעוק לה' שיצילנו מהמצב הירוד בו הוא נמצא. וזהו שאומר הכתוב "ובקשתם משם" גם במצב ירוד זה נדרשים אתם לבקש מהקב"ה שיקרב אתכם אליו ואף שאינכם יודעים בפועל היאך להתקרב, מ"מ כאשר אתם תבקשו את עזרת שמים תזכו ל"ומצאת", לסייעתא דשמיא מרובה.
משא"כ בפרשתנו, אנו עוסקים באיש פרטי, משפחה או שבט שהתדרדרו ולבבם פונה מעם ה' לילך ולעבוד ע"ז כמבואר בתורה (כט ז), וכל ישראל נענשים בגלות מחמת דין ערבות שהיו צריכים להפריש או למחות ולא מיחו (רש"י פס' כח). וא"כ במצב זה ישנם הרבה אנשים שלא שכחו את דרך התורה והמצוות, ולכן כשהתורה מדברת על מצב רוחני זה, כאן כבר לא מספיק בקשה בלבד, אלא מוטלת תביעה נוספת על הציבור לשוב לקב"ה כפי כוחם והיינו "והשבות אל לבבך" – לחקור אחר המעשים ולעשות חשבון נפש, ובכך יזכו לסיוע ממרום.
ובכך מתבאר היטב מדוע בפר' ואתחנן אומרת התורה "ושבת וכו' ושמעת בקולו" ולא האריכה לומר "ככל אשר אנכי מצוך היום" כפי שכתבה בפרשתינו, לפי שעסקינן באדם שאינו בקי בתורה ובמצוות, וכבר בקיום מקצת המצוות שהוא כן יודע, מתקיים בו בחינה וקיום של "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" שהרי שומע לגמרי בקול ה' כפי ידיעתו והשגתו ואין לך תשובה מצד האדם יותר גדולה מזו. משא"כ בפרשתנו שעוסקים אנו בציבור גדול של יראים שנענש בגלות על אי קיום דין ערבות שלו, הרי הם יודעים את רוב ככל חוקי ומצוות התורה, ואזי הקיום של "ושבת עד ה' אלוקיך" צריך להיות לפי הכרתם והוא כאמור בהמשך הפסוק "ככל אשר אנכי מצוך היום".