הרב אליהו פורטנויבספר החינוך [מצוה צ"א] כתב, משורשי מצות הביכורים – "כדי להעלות דבר ה’ יתברך על ראש שמחתנו, ונזכר ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם. על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות".
הנה האדם זכה ויש לו בית, ובצידו אילנות משבעת המינים עושים פירות לרוב והרגשתו 'הנה עמלתי, שתלתי, השקתי', שנים של עמל – "הכל שלי". אך לא, עליך לזכור, את הכל, הכל… נתן לך הקב"ה, וראה, אל תשכח זאת ועליך להיות מכיר טובה על כך. ולכן, כאשר ייצא האדם ויראה את הפרי הראשון, הוא מסמנו והוא הביכורים שיעלה לירושלים לבית המקדש.
וע"פ זה מתבאר גם הקושיה, שהרי מצות ביכורים היא רק משבעת המינים כמבואר במשנה ביכורים [פרק ב' משנה א'], א"כ מדוע כתוב בפסוק "פרי האדמה", היה צריך לכתוב פרי עץ. וע"ז תירץ החיד"א: כיון שרוצה להודות לקב"ה על עצם מתנת ארץ ישראל, לכן אומר פרי האדמה.
וטעם כל זה הוא כדי לא להיות כפוי טובה. וכך פירש רש"י את הפסוק "ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה", אלא צריך אתה להראות כמה הכרת הטוב יש לך כלפי בורא עולם על כל מה שנתן לך.
ובאלשי"ך הקדוש כתב משל למלך שנתן לעבדו שדה שיעבדה וישמרה. עמל העבד בשדה, טיפח את השדה והניב פירות נאים. לקח מהם העבד, שמם בכלי נאה ועלה אל הארמון להביאם למלך ואמר לו "ראה נא, אלו פירות שדך ולא העזתי לאוכלם לפני שאציגם לפניך, שהרי אין השדה שלי ואין פירותיה שלי". כראות המלך את הכנעת העבד, אמר לו: "יהי לך כל שאר היבול".
וע"פ זה אפשר להבין את הברכה שמתברך האדם שמביא את הביכורים, וכמ"ש במדרש תנחומא [כי תבוא א'] "ארשב"ל: יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו ואומר לו יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת", שמכיון שהאדם מכיר טובה להקב"ה, הקב"ה מברכו שיזכה גם שנה הבאה להגיע לבית המקדש ולתת ביכורים מפירותיו שיצמחו. וכך כתב החינוך בסוף דבריו "ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו, כי הפרות ויתר כל הטובה מאתו יבואו, נהיה ראוים לברכה ויתברכו פרותינו".