הרב אליהו פורטנויעל הפסוק "את ה' אלוקיך תירא" [י', כ'] מובא בגמ' בפסחים [כ"ב:] ששמעון העמסוני היה דורש כל מקום שיש את המילה "את" מה היא באה לרבות, עד שהגיע לפסוק "את ה' אלוקיך תירא" ואז חזר בו מכל מה שדרש עד עכשיו, עד שבא רבי עקיבא ודרש "את ה' אלוקיך – לרבות תלמידי חכמים", שיהא מורא רבך כמורא שמים.
ביאור נפלא כותב ה"כתב סופר", שגם רבי שמעון העמסוני ידע שאפשר ללמוד מהמילה "את" לירא מתלמידי חכמים, אך לא עלה על דעתו לרבות את זה, כי זה דבר פשוט שצריך לירא מתלמידי חכמים, שכל ימיהם עובדים את ה', ודבר זה מובן לכל. אך רבי עקיבא שהיה עם הארץ ארבעים שנה, ואמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכהו כחמור [פסחים מ"ג:], הוא ידע מעצמו שצריך פסוק לרבות שצריך לירא מתלמידי חכמים, ועל כן דרש את הריבוי הזה.
סיבה נוספת ללימוד מהמילה "את" כותב השל"ה הקדוש, שבגמ' בשבת [נ"ה.] מובא "את – אלו תלמידי חכמים המקיימים את התורה כולה מאלף עד תיו", ואפשר שלכן דרשו מכאן לרבות תלמידי חכמים.
ועד כמה זהירות צריכים אנו בכבוד תלמידי חכמים, מתבאר בגמ' בשבת [קי"ט:] "אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו וגו'" [דברי הימים ב', ל"ו, ט"ז].
והסיבה לכך ביאר ה"שפע חיים" שזה היה המקור והשורש שבגינו נפלו בני ישראל לשפל המדרגה והתדרדרו מטה מטה – משום שביזו תלמידי חכמים, כי כל עוד שכיבדו את התלמידי חכמים, זכו לסיעתא דשמיא שיכלו ללכת בדרך ה', וכשביזו תלמידי חכמים, הסתלקה מהם ההשגחה וממילא באו לכל העבירות החמורות, וזה גרם לחורבן בית המקדש.
ופשר ההשוואה בין כבוד תלמיד חכם לכבוד ה', ביאר המגיד מדובנא ע"פ משל לסומא שהיה בדרכו ממדינה למדינה והיה לו רישיון כניסה לעבור את הגבול. הלך עמו גם משרתו שסייע לו בכל צרכיו. כיון שהגיע לגבול, לא הרשו השומרים למשרת לעבור בטענה שרק לסומא יש רישיון ולא למשרתו. טען הסומא: "הרי ברישיון שלי כתוב מפורש שאני סומא, והיינו שאין אני יכול ללכת לבד, ובהכרח צריך אני למשרת שילך עימי. על כן, כיון שניתנה לי רשות להיכנס, בהכרח ניתן הרשות גם למשרתי להיכנס".
והנמשל, כיון שנצטווינו "את ה' אלוקיך תירא", כיצד יידע האיש הפשוט את הדרך ליראת ה'? בוודאי זקוק הוא לתלמידי חכמים שיורו וילמדו את העם דעת. וא"כ, כיון שציוותה התורה לירא את ה', בהכרח צריך לירא גם מתלמידי חכמים המצריכים אותנו דעת וחכמה.