האומנם הרב לא טועה?

מאמר המשך למאמר צאן תועה?

בין פסיקה לייעוץ

בשבוע שעבר דנו באחד מנכסי צאן ברזל בעולם היהודי החרדי – דעת התורה ומקומה בעולמנו.

ויש להבין כי ישנו הבדל בין ייעוץ לבין פסיקה. והדברים לעתים יכולים להיות קרובים. כאשר אדם מגיע אל רבו ומבקש להתייעץ איתו, בשל חכמתו ובשל ניסיונו העשיר, ובנוסף לכך בשל העובדה שהוא אינו נגוע בדבר – מדובר בייעוץ בלבד. הכוונה היא כאשר הוא מתלבט בין שני דברים שאין להם השפעה הלכתית או השקפתית. הרב, מתוך ניסיונו העשיר וחוסר נגיעותו יכול לייעץ לו בדיוק כפי שיכול כל אדם במקומו – שאינו נגוע ושיש לו מספיק ניסיון.

אלא שאם השאלה נוגעת ולו במעט בהשקפה או בהלכה – הוראת הרב הרי אינה ייעוץ אלא הוראה, פסיקה. ואנו, היהודים החרדים לדבר השם, סוברים כי דעת התורה היא הקובעת בחיינו.

מובן מאליו, שכאשר ניגשים לרב ומבקשים פסיקתו, יש להעביר אליו את כל המידע האמין כמה שאפשר ולענות לשאלותיו כדי שיוכל לבחון את הדברים. בנוסף, אם דעת הרב אינה מניחה את דעתנו ניתן לשמוע גם פסיקה מרב אחר (ובתנאי שאומרים לו את פסיקת הרב הראשון).

טעות

מהי טעות? מדוע אנשים טועים? מה מכוון את האדם לעשות טעויות?

טעות היא הבנה שנעשה צעד לא נכון אך ורק בדיעבד. לכתחילה רק אדם שוטה יעשה טעות. לאחר המעשה, האדם רואה שבחר לא נכון, שהחליט לא נכון.

ברור מאליו שלכל אדם ישנו חופש הבחירה בידיו, החופש לטעות או לצדוק. אבל, ויש כאן אבל גדול מאוד, אדם שעשה את כל השיקולים הנכונים בעת הבחירה, אשר שקלל את כל האפשרויות הנמצאות בידו וחשבן את כל החשבונות האפשריים, ואף התייעץ עם אחרים והוא פעל בסופו של דבר – זו אינה טעות. אולי נראה בעיני האדם שהייתה זו טעות, אך כך גלגלו זאת משמיים. השאירו בידיו של האדם לטעות כדי להגיע לאן שהגיע. מדוע? איננו יודעים. איננו מבינים מה הוביל את הקב"ה לקבוע כך או כך, ומעבר לכך – זה גם לא משנה. עלינו להיות שלמים עם ההחלטות שלנו לאחור, במידה שהתקבלו כאמור מתוך שיקול דעת ולאור הנתונים דאז וכו'.

אם אדם טעה בשיקול הדעת שלו או לא כל הנתונים היו לפניו ובשל כך פסק לעצמו וטעה – על מה יש לו להצטער? הרי זה ברור שכך גלגלו משמיים.

גם הרב טועה?

אין אדם בעולמנו, ואין רבנים בעולמנו, שאינם יכולים לטעות לכאורה. כלומר: הרב פסק דבר מסוים והתברר בדיעבד שהדבר לא היה נכון.

האם זו טעות?

אם לפני הרב בפסיקתו הונחו כל השיקולים בצורה אובייקטיבית, והוא חקר את הנושא, בדק, עיין, חשב וחשבן והגיע למסקנה מסוימת, שבדיעבד לא הייתה נכונה – אין זו טעות! הקב"ה רצה בדיוק שכך יהיה כדי שהאדם שפסקו עבורו יעשה כך וכך.

למשל, אדם הגיע להתייעץ עם הרב לגבי השקעה כלכלית מסוימת. הרב שמע ממנו שיקולים לכאן ולכאן, שאל שאלות, בירר עם אחרים ועם רבותיו והגיע למסקנה שנכון יותר שהשואל לא ישקיע כלכלית באותה השקעה. מדוע? כך הבין הוא מן הפרטים וראה לנכון להורות לאותו שואל שלא להשקיע.

והנה… עוברים הימים וההשקעה שהשואל לא השקיע בה הפכה להיות מכרה זהב, רווח של מאות אחוזים בתוך זמן קצר. שני חבריו שהשקיעו גם הם הרוויחו סכומים נאים מאוד, ואילו הוא ששמע להוראת הרב ולא השקיע – חש מרמור כלשהו, כנראה.

האם הרב טעה? אם הוא הניח בפני רבו לפסיקה את כל שיקולי הדעת ככל שהוא יודע, והרב חקר מספיק כדי להגיע בשיקול דעת נכון לתשובה – ולמרות זאת בדיעבד נראה היה שהייתה זו טעות – חלילה ליהודי השואל לחשוב כך. מרגע שעשה דעת תורה – עליו לפעול עפ"י דעת התורה, ולא כיוון שאנחנו "כצאן לטבח" אלא כיוון שאנחנו "צאן מרעיתו". אנחנו הולכים אחרי הרב כי הוא נציג הקב"ה בעולמנו והוא דעת התורה.

אבל אם לפני הרב לא הונחו בזדון נתונים מסוימים והדבר גרם לו להגיע להכרעה לא נכונה – אין פה עניין של טעות. הרב לא טעה בפסיקתו, אלא שהוא הוטעה בכוונת תחילה בפסיקתו. ואם האדם לא הניח בפני הרב נתונים בכוונה – היוכל להאשים את הרב בטעות?!

מחפשים קולות

ההבדל ביננו, החרדים, לבין מגזרים אחרים והמגזר הכללי בפרט, הוא שדעת התורה היא הקובעת בחיינו. הבעיה מתחילה כאשר אדם רוצה להתיר לו את האסור או את הספק-אסור ומתחיל לעבור בין רבנים ומחפש במה זה מקל ובמה זה מקל ויוצר לעצמו "כוורת רבנים מקלים". זוהי אינה התורה שלנו. אדם שעושה כך הוא כסיל. אדם שפונה לרב הזה בשאלה הזו ולרב הזה בשאלה הזו כי הוא יודע שהתשובה של פלוני תהיה יותר מקילה משל אלמוני… זה אבסורד.

ואם הרב פסק דבר מה בשיקול דעת, מתוך כל הנתונים האפשריים שהובאו אליו, ולמרות זאת בדיעבד נראה כי הייתה זו טעות – אין נכון הדבר. הלכה עלינו להיות תמים עם ה', ומרגע שה' מסר את הוראתו לרבנים – עלינו להבין כי כך השם רצה שהדברים יקרו. מדוע? לא יודעים. אבל אנחנו תמימים עם ה'.

מדוע הרב טעה? מדוע הוא לא הגיע להכרעה הנכונה? אין זה נכון. הכול משחק של העולם הזה – עלמא דשיקרה.

הקב"ה לא הביא לידי הרב די נתונים כדי שיכריע בטעות, כדי שהאדם יפעל בצורה שהוא פועל, דווקא לא ישקיע במה שהיה מביא לו תנובה יפה ומכובדת. אולי התנובה המכובדת הזו הייתה פוגעת ביראת השמיים של אותו שואל? אחרי 120, יבוא אדם בפני בית דין ויבין בדיוק מדוע הרב "טעה".