הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים ושבועות, דיני הקפדה על הדברים היוצאים מהפה – כח הדיבור והעמידה בדברים שהאדם אומר. התורה מציינת שדברים אלו נאמרו ע"י משה רבינו אל ראשי המטות ולבני ישראל. ונשאלת השאלה, מדוע התורה מציינת את העובדה הזאת שפרשת נדרים נאמרה לראשי המטות, הרי כל המצוות נאמרו בתחילה אל ראשי העם לפני שנאמרו לכלל ישראל, ומדוע דווקא כאן ראתה התורה לנכון לציין ענין זה.
מתרץ החתם סופר, שמנהגו של עולם הוא שראשי המטות, המנהיגים והעסקנים למיניהם, מבטיחים הבטחות לעם, ולפעמים אף נשבעים על קיום דבריהם, ולעיתים אינם מקיימים כלל את מה שנדרו או הבטיחו. ולא עוד, אלא עושים דברים המנוגדים למוצא פיהם, וכל זה למרות שהמנהיגים הם אלו שצריכים להראות דוגמא להמון העם במעשיהם ובמידותם ובעיקר בדיבורם. לכן כותבת התורה שפרשת נדרים נאמרה לראשי העם, שהתורה אומרת לכל אחד ואחד מראשי העם "לא יחל דברו", שהמנהיג לא יחלל את דברו, אלא "ככל היוצא מפיו יעשה", וכמו שכתוב "טוב שלא תידור משתידור ולא תשלם" ו"אמור מעט ועשה הרבה".
האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל היה מוסיף ואומר, שלא בכדי פונים אל ראשי המטות, מנהיגי הציבור וקברניטי העם כדי להטות אוזן לבני ישראל, כיון שכל מנהיג בישראל צריך למדוד בקביעות את חוש השמיעה שלו כדי להאזין היטב לדברים הנאמרים עליו בחוגי העם השונים, ולדעת מהם הדברים הנצרכים והדרושים להמון העם שבהם הוא חי, ולפי מה ששומע יכלכל בכל עת את מעשיו שיהיו לטובת העם ולמענם, ולא בכדי הפניה היא אל ראשי המטות, כיון שהם צריכים לקבל על עצמם אחריות על כל דיבור ועל כל האזנה שיהיה כמו שצריך.
ומכאן עלינו ללמוד מוסר השכל, שלא רק המנהיגים צריכים לשמוע מה העם צריכים, אלא כל אחד ואחד מאיתנו צריך להקשיב לצרכיו של השני, ולא בכדי פרשה זו נאמרה בתחילת ימי בין המצרים, שזהו הזמן שבוו עלינו להתחזק בבין אדם לחבירו, ועל ידי זה נזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.