הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
פרשת פנחס ובלק הם שתי פרשיות מתוך חמש פרשיות שקרואים על שם אנשים. יש עוד שלוש פרשיות שקרואים על שם של אנשים, והם נח, יתרו וקורח. הייחודיות של פרשיות פנחס ובלק הם שהם פרשות הצמודות זו לזו.
שמעתי שיש כאן מוסר השכל מעניין שאפשר להסיק מהשפעת האנשים שעל שמם נקראו פרשיות פנחס ובלק: בעצם לפנינו ישנם שני אנשים אשר מנוגדים בטבעם ובאופן פעילותם מן הקצה אל הקצה. רק בפרשה הקודמת קראנו על בלק מלך מואב שחש בסכנה מצד עם ישראל, אך הוא אינו עושה שום דבר בעצמו, כל פעילותו מתבטאת בניסיון לרתום אחרים שיעשו את המלאכה במקומו (זקני מואב ובלעם). כשבלק מפוחד, אין הוא עושה דבר, אלא שולח שליחים ומנסה לקחת לצידו את בלעם שיקלל את בני ישראל.
בניגוד גמור לכך מציגים כאן בפרשת השבוע את פנחס שהוא איש המעשה הנמרץ. פנחס שפעל, עשה ויזם בהחלטה של רגע. פנחס לא עומד מהצד ומחכה שמישהו יעשה, הוא לא ממתין, לא מגייס ולא שולח, אלא כשפנחס רואה דבר שצריך להיעשות, הוא פועל מעצמו בנחישות ובמרץ לשם שמים, תחושת שליחות והצלת העם, כפי שאמר הלל הזקן במסכת אבות: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
ניתן לשים לב מה קרה ומה עלה בגורלו של בלק ולאן הגיע. בלק שלא פעל בעצמו מאומה, בלק שרק תיכנן לגייס, בלק שרק רצה להפעיל את האחרים, לא עלה לו הנסיון יפה כלל וכלל, שאפילו קללה אחת הוא לא מצליח להוציא מבלעם על עם ישראל. לעומת זאת, למעשה הקנאות של פנחס היו תוצאות מידיות שאף השפיעו לדורות, כפי שאנו רואים כבר בפרשה זו כמו שכתוב בפסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום", ובהמשך כתוב "והיתה לו ולזרעו אחריו".
וזהו הדבר שעלינו לקחת מפרשה זו – וצריך לזכור את זה טוב: לא בכדי שתי הפרשיות האלו צמודות, אלא הם משמשות לנו לקח תמיד בכל הזמנים, אל תדחה מה שנחוץ לעשות היום למחר, והחשוב מכל אל תטיל על אחרים מה שנדרש ממך לעשות.