אוהד שקד-מנדלבוייםבזמן האחרון, מוצפים לוחות מודעותינו בשלל פרסומים אודות הרצאות, קווי מידע ואזהרות, העוסקים במזימות אפלות כביכול העומדות מאחורי מגיפת הקורונה וניסיונות ההתגוננות מפניה. לקורונה מחברים גם חיסונים נוספים, אנטנות תקשורת, אגודות תמהוניות מכל העולם, והרי לפניכם סלט צבעוני ומחריד שיכול להוציא משלווה נפשות טובות, שגם בלעדיו- טרודות בקשיי הקיום בתקופה מאתגרת זו.
יובהר- אין כוונה במילים מעטות אלו להתייחס בכלל אל כל תיאוריות הקונספירציה העולות שם, ולשלל ה"עובדות" ו"ההוכחות" המועלות ע"י מפיציהן, ולא לחשוף את המניעים הנסתרים שלהם. יש לדבר מספר סיבות, שהטובה שבהן היא שמירה על כבוד האכסניה- עלון קהילתנו. כוונתנו כאן היא רק להבהיר את היחס הנכון של תורתנו הקדושה לסוג כזה של תופעות. משום כך הדברים שלהלן- הובאו בפני מורנו הרב שליט"א שסמך ידו עליהם.
החיים הם דבר מסוכן. כל תופעות החיים המוכרות לנו מן העבר – נגמרו במוות. אל כל מקום שנפנה – ניתקל בסיכונים וסכנות. העובדה הזו מפרנסת היטב ענף שלם של עסקי ביטוח הבנויים על החשש האנושי מסכנה ומהרצון להרגיש ביטחון. היסוד של כל חשש הוא אי ידיעת העתיד. גם במשבר הקורונה העובר עלינו, רוב הפחדים בנויים על איומים עתידיים – בריאותיים וכלכליים, הנסמכים על מודלים מחושבים של התפתחויות המגפה והשלכותיה.
התורה מתווה דרך להתמודדות עם נטייה חזקה זו של הטבע האנושי, והיא מצווה ומבטיחה בנשימה אחת: "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך". אין צורך להרחיק הרבה, רש"י על המקום מפרש- "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". היינו: אם תשכיל להתגבר על הדחף לעסוק בעתיד, והפחד הנובע ממנו – אז תוכל להיות קשור באמת לקב"ה. וכלשונו של הנצי"ב 800 שנה אחרי: "מה שאתה נצרך לדעת- תרגיל עצמך לילך בתום. וה' הטוב בעיניו יעשה".
הרעיון העומד ביסוד הדרכה זו הוא, שעל האדם להתעסק בהווה. לכל יהודי יש בכל רגע חיובים, מצוות ומשימות לעשותם. פיזור הדעת לכיוון העתיד הלא נודע, מסיט בדרך כלל, את האדם מתפקידיו בהווה. ולפעמים אף עלול לשבש לגמרי את יכולתו לפעול נכון במציאות בתוכה הוא עומד.
כמובן, שישנם כללים איך לנהוג במצבי סכנה, והגדרות ברורות של המותר והאסור בזמן סכנה ובמקום סכנה. אין אנו נדרשים לטמון את ראשינו בחול, להפך – אנו מצווים לשמור מאד על נפשותינו. אבל מעבר למותר ולאסור – אל לו לאדם להעמיס על לבו חישובים ודאגות שהוא לא חייב בהן. ואם הוא מסופק – עליו לנהוג כבכל ספק הלכתי, ולשאול את מורי דרכו. כל פעולה וחשש מעבר למחוייב על פי הלכה – מרחיקה אותו מהבורא ומההסתמכות עליו ועל הנהגתו – "פחדו בציון – חטאים". המקום היחיד שמותר לאדם לדאוג הוא מצבו הרוחני, ועל זה, ורק על זה אמר שלמה המלך – "אשרי אדם מפחד תמיד".
נתחזק כולנו ביבטחון באבינו, אב הרחמן, ויחד עם השמירה הקפדנית המחויבת בזמן מגיפה, נרחיק מעלינו ומעל ילדינו פחדים שאיננו מחויבים בהם, וממילא אסורים לנו בתכלית האיסור.
[הערת העורך] זאת ועוד, מלמדת אותנו התורה כי חובה עלינו לשמוע בקול רבותינו. דור-דור ודורשיו, דור-דור ומנהיגיו הרוחניים. רק אם נסמוך ידינו על הרבנים הקדושים ונעשה כל שאומרים לנו, גם כאשר איננו מבינים – רק אז נוכל לקיים את מהותינו כחרדים לדבר השם, שכן זה הדבר המבדיל אותנו משאר תועים. יש לנו רבנים והם המדריכים שלנו לא רק בהלכה המבחינה בין אסור למותר אלא גם בין נכון ללא נכון בחיי היומיום.
להיות חלק מהחברה החרדית ולהשתייך למוסדותיה התורניים זה לא רק קודי הלבוש הברורים, ולא רק העובדה ש"אין טלוויזיה בבית", אלא מעבר לכך – אנו עושים ופועלים בהוראת רבותינו, ומי שאינו שומע בקול הרבנים בקהילה החרדית אליה הוא משתייך – עליו לבדוק היטב את מקומו הרוחני.
"הנה ק-ל ישועתי, אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת ק-ה ה', ויהי לי לישועה"