לשמור על מוצאות הפה

לענין טומאת מת כתוב בפסוק "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" [י"ט, ט"ו], והיינו, שהתורה אומרת שכל כלי חרס שהוא פתוח ולא סגור ומסוגר עם צמיד פתיל, טומאת המת נכנסת בו בטומאת אוהל.

אומר על כך האדמו"ר מקוצק, שהפה של האדם הוא כלי קדוש מאד, הדיבור הוא הדבר שמבדיל בין האדם לבהמה. משום כך מחוייב כל אדם להשתמש בפה במלוא הזהירות, ורמז לזה רואים מהפסוק הנ"ל: "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו" – כל המשתמש בפיו בלא שיברור מה שהוא מוציא מפיו ואינו מבדיל בין דברי קדושה לדברי הבל, "טמא הוא" – פה של האדם נטמא וע"י כך הוא מטמא את שאר גופו ופוגם בכוחות נפשו, כי אין תקנה ע"י דיבור מיותר ומזיק, כפי שהורה רבן שמעון בן גמליאל במשנה באבות [פרק א', משנה י"ז] "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא".

והיינו, שרבן שמעון בן גמליאל אומר שכל ימיו הוא היה מוקף בתלמידי חכמים וגדולי עולם, הוא למד והחכים מהם, דבק באורחותיהם, וכעת אומר רבן שמעון בן גמליאל שהדבר הטוב ביותר שמצא בין החכמים הוא השתיקה. וזה מה שאומרת התורה "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו" – אותו פה שאיתו אנו מתפללים ואומרים איתו מילים חמות ומעודדות, אם אין צמיד פתיל עליו ואם הוא לא שמור היטב ונבדק מה לומר ומה לא לומר, טמא הוא.

וכבר אמר החכם: על מילים שמוציאים מהפה, לפעמים נאלצים להתחרט על כך, אך לעולם אין צורך להתחרט על מילים שלא נאמרו…