מסגור

אחד האמצעים בהם משתמשת תקשורת המונים – כמו העיתונות הכתובה והדיגיטלית, הוא מִסְגוּר. מסגור הוא הדרך שבה התקשורת בוחרת להציג את הנתונים לקהל שלה. המסגור כולל פרטים כמו המיקום של הכתבה בעיתון, הצבעים הנבחרים, תמונות, גופן וכמובן התוכן עצמו. המשחק הוא עצום והתקשורת משתמשת בטכניקות האלה להעביר מסרים שמעבר למסרים, כלומר מעֵבר לידיעה החדשותית עצמה.

כך, בתקשורת החרדית המסגור הוא בנוגע לגדולי ישראל ולהוראות הרבנים. כאשר הרב אדלשטיין שליט"א פרסם דבר-מה – תמיד דבריו יופיעו בעיתונות החרדית במקום מרכזי ובגדול, לעומת זאת דברים שפרסם שר כזה או אחר, לעתים ידחקו לשוליים העיתונאיים (אלא אם כן זה קשור אל הציבור החרדי עצמו).

כך גם בתקשורת הכללית – הציבור החרדי תמיד הוצג כטפילים, כפרזיטים, מובטלים ובורים, כשחורים שלא רק שלא תורמים – אלא גם ימיטו על כולנו אסון, או במלים אחרות – שנפחד! שנפחד מ"השחורים ההם". כך יוצרים למעשה תודעה. בעקבות שנים ארוכות של מסגור שלילי לחרדים, לעיתונאי אין שום בעיה לעמוד בשידור ולהסית כנגד הציבור החרדי, מה שהוא לא יעז לעשות כנגד הציבור החילוני (למשל: התפילות המחתרתיות בעידן הקורונה לעומת אירועי ההמונים בת"א). כך הדבקה של חרדי אחד בבני ברק תמוסגר, בזמן שהדבקה המונית בת"א כנראה לא תעלה כלל לנייר או לדיגיטל.

הקורונה שוב המחישה את נושא המסגור, שכל התקשורת, כמקשה אחת, התעסקה בו. נכון, החשש הגדול בתקופת החורף הייתה שהמגיפה עלולה להגיע לממדים של איטליה וברזיל. חשוב היה להזהיר את הציבור ולנקוט באמצעים מחמירים. ייתכן שהאמצעים שנקטה הממשלה – הם-הם אלו שהובילו למספר כה נמוך של נפטרים, באופן יחסי.

אולם עם הזמן, נראה שהתקשורת החלה למסגר את הקורונה בצורה מעוותת ויוצאת מכלל פרופורציה. המונח וירוס מוסגר ל"מגיפה". אולם במונח מגיפה מוכר לנו מתמותה של עשרות ומאות אלפי בני אדם בתוך זמן קצר, כמו מגיפת הדבר, המגיפה השחורה, מגיפת הכולירע ועוד. גם במדינות בהן פגעה הקורונה בצורה קשה, מדובר היה באלפים, בטח לא במאות אלפים, כפי שמגיפה מחריבה.

רק בימים האחרונים הוחלט להפריד בתקשורת בין המונח "נדבקים" למונח "חולים". נדבקים – אלו שנושאים עליהם את הווירוס. וירוס הקורונה הוא וירוס שפעתי, והוא נמצא אצל רבים מאוד, בעיקר ילדים ונוער (כמו מיליוני וירוסים אחרים). ברוב המקרים הוא לא יזיק. חולים הם אלו שיש להם תסמינים. ומחקרים אחרונים מגלים שרק הם מעבירים את הווירוס.

בהתחלה הפחידו אותנו שצפויים אלפי אם לא עשרות אלפי מתים. בפועל זה לא קרה. הפחידו אותנו שרק סגר הוא הפתרון. עכשיו כולם מבינים שזה לא ריאלי לשום מדינה לעבור סגר פעם נוספת אלא אם כן רוצים אסון כלכלי. הפחידו אותנו שחייבים לסגור מיד כל מוסד לימודי שמתגלה בו חולה קורונה למרות שבפועל אין אף תלמיד מאושפז.

ואני שואל: למה לא מסגרו את הקורונה כנס? ה' הציל אותנו באלפי מונשמים, אלפי מתים! אף אחד לא יכול למסגר את זה אחרת?

התקשורת תפקידה ליצור דרמה ולכן היא ממסגרת את הדברים בצורה מאיימת. כמו שהחרדים מאיימים, כך גם הקורונה מאיימת.

אין הדבר גורע בכי הוא-זה מכך שצריך לעשות את כל האמצעים כדי לנסות למנוע את ההדבקה, שעלולה להתפתח בעקבות מסגרות חברתיות סגורות, כמו בחברה החרדית. עלינו לעטות מסכות ולשמור על כל הכללים כדי להימנע מהרחבת ההידבקות, אולם עלינו גם לזכור שהתקשורת היא בעלת אינטרס ברור של יצירת דרמה ופחד מהלא-נודע. צריך להיזהר מאוד שלא תהיה התפרצות שנייה (וצריך להיות ביקורתיים כלפי ההיסטריה שהתקשורת מנסה לזרוע) וזאת אפשר לעשות רק ע"י שמירת ההוראות. בהחלט יש להגביר את האכיפה ולהגדיל את העונשים, כדי ליצור הרתעה, אבל צריך גם לשים לב לאינטרס של התקשורת ביצירת המתח, הלחץ והדרמה. אחרת לא יהיה לה מעניין.

המאמר נכתב ע"י אהרון מגל ואוהד שקד-מנדלבוים