תורת חסד

מידת החסד היא מפתח מרכזי לקבלת התורה ולכל התקדמות אישית, וכדי להבין מדוע, נראה מדרש מדהים על הפסוק "ומשה עלה אל האלוקים": "באותה שעה (שעלה משה לקבל את התורה) בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטרין (צורת) פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם (למלאכים) הקדוש ברוך הוא: אי אתם מתביישים הימנו (ממנו)? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?  אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם" (שמות רבה כח, א).

מלאכי מרום ניסו "לפגוע" במשה ולמנוע ממנו לקבל את התורה. 

מדוע?

הרב אליהו דסלר ('מכתב מאליהו' חלק ד עמוד 48) מבאר כך: המלאכים הרי משוללי בחירה, שהרי הם קרובים הרבה יותר לקדוש ברוך הוא וממילא האמת ברורה. כשהאמת ניצבת מול העיניים באופן ברור, הבחירה אם לקיים את רצון הבורא כמעט ואיננה קיימת. המלאכים, לפי רום מעלתם, רואים באדם הבוחר מהות של חילול השם. עצם האופציה שיש לאדם לא לקיים את רצון השם, זהו חילול השם, וכפי ראות עיני המלאכים, לא מתאים שבני אדם יקבלו את התורה. זו הסיבה שמלאכי מרום ניסו למנוע ממשה לקבל את התורה.

מה עשה אלוקים? צר את קלסתר פניו של משה בדומה לפניו של אברהם אבינו, ואמר למלאכים – הרי אתם מחויבים בהכרת הטוב כלפי אברהם, וממילא אין לכם זכות לפגוע בו. מדוע המלאכים חייבים בהכרת הטוב לאברהם?

כולנו מכירים את הסיפור המופיע בתחילת פרשת וירא, שאברהם אבינו היה ביום השלישי למילתו, והוא קיים את מצוות הכנסת אורחים מתוך מסירות נפש.

ה"אורחים" שהגיעו היו אלו מלאכי מרום, שנשלחו לעולם עבור מספר מטלות. אברהם אירח אותם ברוחב לב ובמסירות נפש, כך שמלאכי מרום מחויבים כלפיו בהכרת הטוב.

אומר אלוקים למלאכים – אל תפגעו באברהם, ואל תהיו כפויי טובה.

כמובן שמדרש זה טעון בירור ועלינו להבין את עומק העניין שהקדוש ברוך הוא צר את קלסתר פניו של משה בדומה לפניו של אברהם.        

נצעד בדרכו של הרב חיים פרידלנדר, בספרו "שפתי חיים" (מועדים ג, עמוד צא).

נתבונן בפסוקים העוסקים בהכנסת האורחים של אברהם: "וַיֵּרָא אֵלָיו השם בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל" (בראשית יח, א-ב).

"והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". כלומר – המלאכים נצבו על אברהם. תמוה הדבר, שהרי בשלב זה המלאכים עדיין רחוקים ממנו, והראיה, שאברהם רץ לקראתם? מהי אם כן כוונת התורה במילים "שלושה אנשים ניצבים עליו"? הרי אם הוא היה צריך לרוץ לקראתם, פירושו של דבר שהם היו רחוקים ממנו?

התשובה טמונה בהמשך הפסוקים: לאחר שאברהם מארח אותם ברוחב לב נכתב: "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, ח)". שמנו לב? "והוא עומד עליהם" – כעת אברהם עומד מעל האורחים, בעוד שקודם לכן האורחים נצבו עליו. מה פשר העניין?

כשהתורה כותבת "שלושה אנשים ניצבים עליו", אין הכוונה באופן פיזי אלא כפי שמבאר המדרש: "עד שלא יצא ידי חובתו – נצבים עליו, כיוון שיצא ידי חובתו – והוא עומד עליהם" (בראשית רבה מח, יד).

ביאורם של דברים. הכוונה במילים "עומדים עליו" ו"הוא עומד עליהם" היא מבחינה רוחנית, מוסרית וערכית. מתחילה, המלאכים היו בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר אברהם. זו הכוונה "שלושה אנשים ניצבים עליו". אל האוהל של אברהם הגיעו שלושה מלאכים, שהדרגה שלהם גבוהה מזו של אברהם, שהרי הם מלאכים והוא "רק" בן אדם. אולם לאחר מעשה המסירות של אברהם, אברהם הגיע למצב של "והוא עומד עליהם". אברהם התעלה לדרגה גבוהה יותר מאשר דרגת המלאכים. דווקא בזכות יכולת הבחירה של אברהם, והאפשרות שהייתה בפניו שלא לקיים את מצוות הכנסת האורחים, דווקא בגלל שאברהם נלחם בחומר והתאמץ מעבר למה שנדרש ממנו, הוא זכה למעלה גבוהה מזו של המלאכים – ולהגיע למצב של "והוא עומד עליהם".

באותו מעמד, הבינו המלאכים, שבאפשרות האדם להיות במעלה גבוהה מזו שלהם. שהרי להם אין התמודדויות, קשיים וניסיונות, כפי שיש לבני אדם קרוצי חומר.

נשוב למשה. כשמשה עלה למרום לקבל את התורה, הבורא צר את קלסתר פניו של משה בדומה לשל אברהם. אלוקים הורה בכך למלאכיו, שאל להם למנוע ממשה ומבני האדם לקבל את התורה, משום שלאדם יש אופציה להיות ביתרון ביחס למלאכים, ולכן התורה מתאימה דווקא לאדם.

אדם נקרא "אדם", משום שהוא בא מן האדמה. בורא עולם בחר לציין בשם האדם דווקא את החלק החומרי שבו, ולא את החלק הרוחני שבו – הנשמה, משום שזוהי מעלתו – היכולת לקחת את חלק האדמה שבו, את החלק העפרורי שבו, ולהעלות אותו לגובהי מרומים.

הכלי המרכזי להעלות את החומר לשמי מרום, הוא מידת החסד. אלוקים הודיע למלאכים, שכבר נסללה הדרך לקיום התורה – על ידי מצוות החסד המגולמת באישיותו של אברהם. כאשר אדם משוחרר מנגיעות אישיות ופועל גם למען הזולת, אזי יכול הוא להתעלות בתורה. אדם מתַרגל את הוויתור על הנוחות האישית ביחס לבין אדם לחברו, וכך אט אט הוא רוכש לעצמו את היכולת "לוותר" על חלק מנוחיות החיים בעולם הזה, עבור תורתו של בורא עולם.

למלאכים אמנם אין אנוכיות ונגיעות, אולם כשהם ראו שבני אדם הנגועים באנוכיות, מסוגלים להתעלות מעליהם – הם הבינו ששם התורה צריכה להיות. זו מטרתה של התורה.

הרב שלמה וולבה מוסיף נקודה ("עלי שור" א, עמוד רסז).

ישנם כאלו החושבים, שתפקיד הרב או המנהיג הוא אך ורק ביחס לחלקים הרוחניים של העם. אולם משה רבינו מלמד אותנו לא כך. כשבני ישראל היו במדבר, הם בקשו ממנו שישיג להם בשר. משה פונה אל הבורא ואומר לו: "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר יא, יג), משה רואה את עצמו מחויב לדאוג עבור העם לא רק לתורה אלא גם לבשר.

איך אמר רבי ישראל מסלנט? "גשמיותו של הזולת, היא הרוחניות שלי".

זהו המפתח לתורה – ענוותנותו של משה, פלוס החסד של אברהם.