ענווה, תורה והצלת חיים

הפרשה מתחילה במילים "וידבר ה' אל משה במדבר סיני", וכותב על כך המדרש תנחומא [א', ו'] בזה"ל "ולמה במדבר סיני? מכאן שנו רבותינו, בשלשה דברים נתנה התורה: באש, ובמים, ובמדבר וכו' במדבר, שנאמר: במדבר סיני לאמר וכו'. למה במדבר סיני? אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה, לכך נאמר: במדבר סיני", עכ"ל המדרש.

נמצאנו למדים מדברי המדרש, שהדרך לקניית התורה הינה על ידי ענווה, שכל מי שעושה עצמו כהפקר יכול לקנות את התורה, ומי שאינו עושה עצמו כהפקר אינו יכול לקנות את התורה. וכן כתב בבעל הטורים בתחילת הפרשה, שהסיבה לסמיכות של פרשת במדבר לפרשת בחוקותי הוא משום שאם אין אדם משים עצמו כמדבר, "אינו יכול לידע תורה ומצוות".

את הדוגמא המוחשית לכך, שככל שהאדם עניו יותר, התורה נהיית חלק ממנו, זכיתי להכיר אצל הרב אברהם ישעיהו הבר, שהשבת הוא יום השלושים לפטירתו, אשר גדולתו בתורה היתה לא פחות ממעשיו העצומים והזכויות הרבות שצבר בהצלתם של 800 חולי כליה. ואולי זה תלוי אחד בשני, שככל שהאדם עניו, כך הוא לא חושב על עצמו אלא רק על טובת השני, וכך זוכה להקים מפעל שלם של הצלת חיים, ובד בבד תורתו מתקיימת בו והוא זוכה להיות שקוע בתורה ובהרבצת תורה.

—

ההכרות והשיחה הראשונה שלי עם הרב ישעיהו הבר זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר נלקח מאיתנו לאחרונה, היתה שלושה ימים לפני שזכיתי להצטרף למשפחת מתנת חיים ולתרום את אחד מכליותי בתרומה אלטרואיסטית, והרב התקשר בשביל לברר את שמי ושם אמי כדי שאשתו הרבנית תוכל להתפלל עלי ועל המושתל לקראת הניתוח, דבר אשר נעשה מידי יום שישי לפני שבוע שיש בו השתלות.

לא היה לי את המספר של הרב לפני כן, וכשעניתי לשיחה לא מוכרת, הרב אומר לי: שלום הרב אליהו אליעזר, מדבר ישעיהו הבר (אפילו לא 'הרב'), היום זה היום שישי האחרון שלך עם שתי כליות, משבוע הבא אתה פותח סניף חדש בבית שמש (העיר שבה גר המושתל), וכך דיבר איתי הרב בנחת ובלבביות, אחרי שביקש ממני את השמות לתפילה.

המפגש הראשון שלי עם הרב היה בבית החולים, למחרת הניתוח כשהרב הגיע עם הרבנית לבקר את המנותחים, שזה לכשעצמו מסירות נפש שלא ניתנת לתאר, כשיש מקרים שבהם הרב מבקר ביום אחד בשלוש בתי חולים שונים בארץ (!). כשראיתי שהרב הלך לחדר של המושתל שלי, הלכתי לשם בשביל לפגוש לראשונה את הרב, וברגע שנכנסתי לחדר והזדהיתי בשמי, הושטתי את היד לרב לברכת שלום עליכם, והרב התכופף לנשק לי את היד, באומרו: אתה ספר תורה. ]לעומתו אני עניתי, שאם אני ספר תורה, אז הרב הוא ארון קודש…[

שתי השיחות הראשונות האלו שהיו לי עם הרב, גרמו לי להבין שאני לא מדבר עם אדם רגיל, אלא עם מלאך. הענווה והפשטות המלווה בחיוך מתמיד ושלווה אין סופית, הנותנת תחושה לשני שכעת הוא האדם היחיד שנמצא בעולמו כרגע. ודבר זה שומעים מכל אדם שפגש את הרב, בין אם זהו חולה כליות שנפגש לראשונה עם הרב, בין אם זהו מושתל כליה ולא משנה מלפני כמה שנים, ובין אם זהו תורם כליה, ואפילו תלמידיו מהישיבות שבהם כיהן, כולם ראו שמדובר באדם שרואה לנגד עיניו אך ורק את טובתו של השני.

—

ולפי"ז נראה לומר שלא לחינם פרשת במדבר נקראת ממש לפני חג השבועות: מכיון שהדרך להתכונן למתן תורה הוא ע"י הכנעת האדם, וזה הרמז בפרשת במדבר שאדם ישים עצמו כמדבר, וכך יוכל להגיע למתן תורה. ודבר זה נרמז בסוף תפילת שמונה עשרה, שאנו אומרים "ונפשי כעפר לכל תהיה", ורק לאחר מכן "פתח ליבי בתורתך".