הרב משה בירנבויםלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
"ואלה תולדות אהרון ומשה"- כת' "ואלה תולדות משה ואהרון" ומוזכרים רק בני אהרון מסביר רש"י "לפי שלימדן משה תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה – כאילו ילדו". וצריך להבין וכי רק משה עיצב את דמותם עד שנקראו בניו? אמנם לימדם תורה – אבל הם גדלו בבית שהאב הוא אהרון הכהן הגדול, הסבא הוא עמרם גדול הדור, והאמא היא אלישבע אחות נחשון בן עמינדב וכי כל זה לא מספיק לעצב את דמות הילד?? והתשובה זה לא מספיק!! צריך את הת"ת של משה רבינו…
ובכח של מלמדי תינוקות דרשו חז"ל בגמרא : מאי דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" – "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". במה ולמה צריך להיות המלמד תורה דומה למלאך?
עלינו להבין ולבאר אמרה זו!! ועכ"פ צריך להקדים לכל הסבר שיהיה את היסוד שמכיון שמלאכת קודש זו של מסירת התורה מהרב לתלמיד אינה דומה לשאר המקצועות, לא מצד התלמידים, שבנפשות עסקינן, ולא מצד קדושתה של התורה, לכן גם הדרישה מהרב היא כזו – שצריך להיות נעלה ונשגב במעלותיו יותר מהרגיל.
להבנת הדבר נקדים עוד דבר שמיוחד במלאכים – הקדמת "נעשה" ל "נשמע" – כנאמר "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו". והיינו שיש גבורת- כח במה שמקדימין "עושי" לפני ה"לשמוע". וזה בבחינת "סוד" הידוע רק למלאכים.
ונסביר שהכח הזה שיש למלאך לעשות את תפקידו בשלימות ללא כל פגם או איחור, הוא רק משם שמוכן לכל שליחות המוטלת עליו ברצון שלם, ובטחון מוחלט ביכולתו, ללא כל הרהור וחשש [המצוי אצל בני אנוש] שמא לא יוכל לבצע שליחותו, כי אין לו אלא את ציווי ה' בלבד, ורק גיבורי הכח שמקדימים "נעשה" ל"נשמע" – מתוך שמאוד רוצים וגם מאמינים ובטוחים לגמרי בכוחם ויכולתם לממש רצונם ולפעול כל מה שיצטוו, הם אלו שיוכלו להשתמש ב"סוד" הזה ולהוציא את הכח העצום הגנוז בהם, לעשיה מקסימלית!
מעתה, אחר שנתברר לנו מעלתו של האדם הדומה למעלת המלאך בהקדימו "נעשה" ל"נשמע", נוכל להבין את הוראת חז"ל "אם דומה הרב למלאך", משום שאכן ענין זה בהשגתו של הרב-המחנך וחיוני ביותר להצלחתו עם התלמידים, כאמור. אין תלמיד שאינו מסוגל להתלמד ולעלות בתורה ויראת שמים וכך מתפרשת אמרת חז"ל: "אם דומה הרב למלאך" היינו שמשתמש בסוד הזה של ה"נעשה" שכוחו בלתי מוגבל כפי שביארנו, אזי "יבקשו תורה מפיהו" – משום שגם כלפי תלמידיו ינהג כך ויאמין ביכולתו ללמד כל תלמיד באשר הוא כפי שנצטוה, ולא יתייאש משום תלמיד בטענה שחלש הוא ואינו מסוגל להתלמד. וכך גם יחדיר אמונה זו בתלמידים עצמם, שלכל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, ישנה היכולת להתעלות בלימוד התורה, אם רק ירצה, ולהעפיל למדריגה הגבוהה של גדולי ישראל, ולהאיר ככוכבים את שמי היהדות הנאמנה.
ועוד הסבר בדבר ראינו שבוע שעבר שאדם צריך להיות בדרגת "הולך" – "אם בחוקותי תלכו" שהולך מדרגה לדרגה ומלאך הוא בגדר "עומד" שאין לו אפשרות להתעלות, אלא הוא תמיד עומד בדרגה בו הוא נברא, וזהו מה שאמרו חז"ל שאם הרב דומה למלאך שבעת לימודו עם התלמידים אינו מחפש להתעלות בלימודו שלו , אלא הוא בגדר "עומד" כמלאך, אז ניתן לבקש תורה מפיו.
**
"ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא"
כותב השבט מיהודה בפירוש הפסוק "ואתכם יהיו איש איש למטה" : גם אדם שעוסק בצרכי ציבור, "ראש לבית אבותיו הוא"- בראש ובראשונה 'ראש לבית אבותיו' שהדבר הראשון שצריך להיות – 'לבית אבותיו', פירושו שקודם כל צריך לדאוג שבביתו הכל יהיה בסדר ויתנהל כשורה, וידאג לחינוך בניו, ויקדיש להם זמן ותשומת לב ואוזן קשבת, ורק לאחר מכן ידאג לצרכי ציבור.
לכל אדם יש את עיסוקיו ואת ענייניו אך תמיד בראש מעייניו צריך לדאוג ולחנך את בני ביתו שלא יהא בבחינת "הסנדלר הולך יחף…"
וכבר בארו את המשנה באבות 'ויהיו עניים בני ביתך' שהעניים בעלי זכות ראשונים לקבל, הם 'בני ביתך', ורק לאחר מכן אחרים.