הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בפרשת בחוקותי קוראים אנו ארבעים ותשע קללות, שאת סמיכותם לשבועות מסבירה הגמרא במגילה [ל"א:] "עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת וכו' כדי שתכלה שנה וקללותיה", ומסבירה הגמרא שמדובר על השנה של פירות האילן, שהרי על שבועות נאמר שהוא ראש השנה לאילן.
ובתוס' שם [ד"ה קללות שבתורת כהנים] הסבירו שאמנם יש ענין להקדים את הקללות של תורת כהנים לשבועות, אבל עדיין קוראים את פרשת במדבר לפני שבועות, בשביל שלא להסמיך את הקללות שבבחוקותי לשבועות.
והשאלה המתבקשת, הרי הגמרא אומרת שהסיבה שקוראים את הקללות שבבחוקותי לפני שבועות, הוא כדי שתכלה שנה וקללותיה, א"כ הקללות אמורים להיות סמוכות לשבועות, ומדוע תוס' אומרים שמפרידים בפרשת במדבר לפני שבועות כדי שלא להסמיך את הקללות לשבועות.
ואולי אפשר להסביר, אמת שהסמיכות של הקללות לשבועות הוא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אבל עדיין הסמיכות לא צריכה להיות מידי קרובה לחג השבועות. חג השבועות הוא חג מתן תורתינו, יום שבו ההשפעה של קבלת התורה יורדת כל שנה מחדש, ולא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות, וכמו שהגמרא מסבירה ש'תכלה שנה' מדבר על שנה של פירות האילן.
לפני חג השבועות, צריך האדם לדעת ש"אם לא תשמעו בקולי", אם לא נקבל את התורה ונעמול בתורה, וכמו שפרש"י "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה", אז יהיו ארבעים ותשע קללות לא עלינו, שבקללות האלו מונחים הפסדים גשמיים ורוחניים.
על זה אומרים תוס', שלא מסמיכים יותר מידי את הקללות לשבועות, אלא מפסיקים פרשה אחת באמצע, וזה כדי שיהיה לאדם זמן ליישם את המוסר השכל מהקללות, וככה האדם יגיע מוכן לחג מתן תורה, ויזכה לקבל על עצמו עול תורה ומצוות.