עורך אנונימימיר־שנחאי, סין, בימי הזעם
הצלת ישיבת מיר ממלתעותיו של ה״שטן״ הנאצי נחשבת לאחת מפרשיות ההצלה המופלאות והמרתקות ביותר. מאות בני הישיבה הנמלטים מגיא־הצלמוות הגיעו בתום נדודיהם למזרח הרחוק, והפכו את העיר שנחאי בסין, לעיר של תורה… למקום משכן הישיבה הליטאית המפוארת עד לתום המלחמה.
ראש־הישיבה, רבי אליעזר יהודה פינקל, תלה את הצלתו האישית, בהצלת כלל תלמידי ישיבתו. אלמלי ניצלה הישיבה, טען, כי אז לא ניצלתי אני בעצמי… הוא שהיה בנו של ה״סבא" מסלבודקה, רבי נתן צבי ותלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק, הגה באותם ימי תופת ״להעלות את ישיבת מיר לארץ־ישראל״. בנצלו את ה״סרטיפיקט" הבריטי שברשותו, עמד כבר לטוס באווירון לארץ־הקודש… לפתוח מכאן בהכנות להעלאת הישיבה. אלא שתאונה אירעה לאווירון ואילצתו לחזור לעיר קיידאן, אחת משלוחות ישיבת מיר בעת גלותה.
בעקבות הפצצת העיר מיר בידי הגרמנים, בראשית שנת ת״ש, נדדה הישיבה לעיר וילנא, בגין השמועות על סיפוחה למדינת ליטא העצמאית. אחרי שהתנפץ החלום, בעקבות כיבוש ליטא על־ידי הצבא הסובייטי חשבו כולם על הגירה לארצות המערב. אבל הוברר כי ארצות אלו הן עצמן בחזקת סכנה, וכי במוקדם או במאוחר ייסחפו למערבולת המלחמה (כפי שאירע אחר־כך). לכן, רצוי לתכנן הגירה בכיוון המזרח הרחוק, ומשם להגיע לאמריקה.
באותם ימים, בני הישיבה בווילנא ובעוד מקומות, למדו תורה מתוך אימה ופחד בציפייה לבאות, אבל ללא שינוי ב״סדרים״ ובמידת התמדתם ושקידתם. הבקשות לרשיון היציאה מליטא, הוגשו למיפקדת המשטרה החשאית הרוסית. בני הישיבה חששו מאוד ממזימות השלטון הקומוניסטי. ארבע מאות בחורים צפויים היו להישלח לסיביר… אולם, בחסדי־שמים, לא אירע דבר. רשיונות היציאה ניתנו על סמך הצגת ״ויזות״ לאי קוראסו, אחר שנרכשו "ויזות" בתשלום פעוט אצל הקונסול ההולנדי בקובנא.
ירחון "בית יעקב", גל׳ 26, תמוז תשכ״א, עמ׳ 7