עורך אנונימילעילוי נשמת נירה בת אברהם ת.נ.צ.ב.ה
רוטרדם, הולנד, תש״ה
הצרות התגברו. בתיה הופקדה ע״י הוריה אצל זוג הגויים קרסברגר, בכפר במערב־הולנד. יום אחד הודיעו להורים, כי הם באים לביקור עם בתם. המשפחה שמחה מאוד וישבו לסעודה משפחתית. אולם, הזדעזעו עד עמקי נשמתם, בראותם את בתיה שלהם מצטלבת כגויה… דבר ש"למדה" אצל מארחיה.
על אתר הסבירו הורי בתיה למארחים, כי משאירים הם את ילדתם בבית. הגויים עזבו בהבנה. הורי בתיה הנרגשים ביטאו את תחושתם במשפט אחד: ״קיבלנו פיקדון מהקב״ה. איננו יודעים אימתי נחוייב להחזירו, ואנו נחזיר את ילדינו כיהודים"!
בתיה, החזירה את נשמתה לבוראה, במחנה ברגן־בלזן, בח' באדר תש״ה. היא היתה בסך־הכל בת חמש שנים, אבל כהבטחת ההורים החזירה את נשמתה כיהודיה. על־יד שער המחנה אמר האב "קדיש" – "יתגדל ויתקדש שמיה רבה".
י. עמנואל, ״יסופר לדור", עמ׳ 82־83