עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
ראדוביץ, רומניה, שמיני־עצרת תש״ב
כל יהודי בוקובינה נאלצו לעזוב את מדינת רומניה, באותו יום של ״שמיני־עצרת״. בתחנת הרכבת של ראדוביץ חנו אז ארבע רכבות גדולות, כל אחת בת 50-40 קרונות־משא להובלת בהמות. האדמו״ר מסערט־ויז׳ניץ המתין עד ליציאת ה"מישלוח" האחרון… ולקרון בו נסע, נתקבץ מניין יהודים לתפילות החג, וגם לקריאה בתורה כדת וכדין, מתוך ספר־תורה זעיר במידותיו, שנפל לו בירושה מזקינו בעל ה״אהבת שלום" מקאסוב. אבל, למרבה הצער, בהמשך הדרך האיומה בין אוטיק לדז׳ערין, אבד הספר בנסיבות הזמן.
למחרת, ב״שמחת־תורה״ נערכו בקרון הרבי גם "הקפות", ומתוך ספר התורה הזעיר קראו את קריאות היום. למרבה הפלא, יצאו היהודים, ידועי הסבל והמכאוב, בשירה ובריקודים. זה פיזז וזה כירכר וטפח בידיו… ונתקיים בהם ביושבי הקרון: "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים״. עוד פלא אודות יושבי הקרון המיוחד של האדמו״ר: ״כשבעים איש במספר, ששהו עם רבינו בחג, כולם נצלו ונשארו בחיים" ־ כפי שהעידו השרידים ברבות הימים…
מנשה מילר, "חי וברוך, בעמק הבכא״, עט׳ צ׳ – צ״ג