עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
קלויזנבורג, הונגריה, תש"ד
"פלוגות־הסער" הגרמניות השתלטו על העיר והרבי מקלויזנבורג, התחבא כשבועיים בבית־העלמין – בתוך קבר פתוח. הוא ידע שקלגסי ה־ס.ס. מחפשים תחילה את מנהיגיה הרוחניים של העדה, ומחסלים אותם באכזריות על אתר.
באחד הימים, באשמורת־הבוקר, הגיע הרבי בחשאי לביתו של פרנס הקהילה, ר׳ ירמיה טסלר, ובפיו סיפור מדכא על מקום הימצאו. הרבי הדגיש שאינו מרגיש עצמו בטוח בבית־העלמין, פן יוודע מקום מחבואו ברבים, וביקש רשות להסתתר באחד ה"בונקרים" של מפעל המשקאות, בחצרו של הפרנס.
באותם ימים היתה שכונת היהודים של קלויזנבורג לעיר־רפאים. דלתות נעולות, תריסים מוגפים, יהודים מסתתרים בבתיהם בכל שעות היממה, רחובות ריקים כמעט כל הזמן, והרבה פחד מכל צלצול הנשמע בפעמון הדלת… לרבי הוצע לעזוב את העיר ולהשאיר בה את בני משפחתו בהשגחת ר' ירמיה. ההצעה נתקבלה…
״ליל הסדר היה עבורנו ליל חושך ואפלה" – נזכר ר' ירמיה. על שולחן המשפחה התארח גם ילד השעשועים של הרבי, מאיר׳ל בן החמש. והנה בעומדו לשאול את ארבע הקושיות, נאלם פתאום והחל נאנח.
למה ומדוע? מאיר׳ל זרק לחלל החדר את תשובתו הנוקבת: "מתאנח אני על הצרות שבאו על עם ישראל", זהו. האם צריך להוסיף דבר? עיני כולנו זלגו דמעות. דבריו הקצרים של הילד, שטרם טעם טעמו של חטא – שברו את רוחנו וביטאו את האסון הנורא של ימי־התופת.
"המודיע", ד׳ בתמוז תשנ״ו