עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
קלויזנבורג, הונגריה, ת״ש
החיילים ההונגרים, חמושי־הרובים, הסתודדו בפינת הרחוב עם פרחחים נוכרים. האדמו״ר חזר זה עתה מהמקווה וצעד כדרכו בקודש, בעיניים עצומות כמעט. ר׳ יוסף המלווה, ירא מאוד לנפשו וביקש להימלט, אבל נשאר על משמרתו מפני כבודו של הרבי. רק כאשר התקרבו לחיילים פתח האדמו״ר את עיניו והתחיל לדבר במילי דחסידותא, מעניין המאורע, דברי חיזוק לבל נתיירא, כי "רגלי חסידיו ישמור"…
קשה היה להתרכז ולקלוט את אימרותיו של הרבי מקלויזנבורג, אבל הוא עצמו לא פסק פומיה מגירסא, ואדרבא, השמיע את דבריו בקול רם, בלי מורא.
והנה התרחש הנס, עברנו על פני הצוררים בלא פגע, כי נפל פחדו עליהם. כשראו מקרוב את צורתו הקדושה, נשארו מאובנים על עומדם והחרישו.
"המודיע״, ד' תמוז תשנ״ו