עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
גיטו קומרנא, גליציה, תש"ב
הדרכון האמריקאי להצלתו כבר הגיע מווילנא, אך האדמו״ר רבי ברוך מקומרנא דחה בתוקף את רעיון הפרידה מחסידיו, כאשר מבול הדמים היה בשיא התגעשותו. בחיים הקודרים של הגיטו הזדהרה דמותו המיוחדת. "הבה נהיה קרובים לריבונו־של־עולם ואל נקשה קושיות, אלא נקבל הכל באהבה" – קורא האדמו״ר. ואז פוגעת בו מידת־הדין: כל בני משפחתו וילדיו נטבחים לעיניו…
גם הוא עצמו נמצא חבול עד מוות. מוחו רצוץ מספיגת מהלומות, עד שלכאורה כבר אינו מסוגל לחשוב ולהרהר מאומה. ובכל זאת, עדיין נותרה בו ההכרה, למרבה הפלא, והוא מכריז: "אנו כחיילים מצדיעים לפניך, המלך"…
עוד ימים מעט… וחיי הקדושה של האדמו״ר מגיעים לקיצם, ביום חג מתן־תורה, שנת תש״ג.
אהרן סורסקי, ״דמויות הוד", חלק ג', עט׳ קצ״ב – קצ״ג