עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מחנה קולדיצ׳נו, תש"ג
עבודת־הכפייה ביער, מצצה כמעט כליל את לשד חייו. פניו נשתנו בלא שניתן להכירו. כל גופו נתמלא פצעים וחבורות, פרי ההתעללות בו. אבל לא ייסורי הגוף הטרידו אותו, אלא ייסורי הנפש… חילולי השבת, כאשר הצוררים מאיימים במוות ע״י ירייה, על כל מי שאינו ממלא את מיכסת עבודתו בחיטוב עצים.
ואז מתחכם האדמו״ר מסלונים ומערים עליהם. מציע את עצמו לתפקיד סבל, הנושא את חומרי הבעירה מן היער, בהחליטו שכך ניתן להינצל מחילול שבת.
הוא מתרשל בהילוכו, הולך פחות מארבע אמות, והממונים על העבודה גוערים בו והולמים על גופו כל אימת שהוא מתרשל בהילוכו. ייסוריו של הרבי נוראים מאוד, אבל הוא ממשיך בשלו: פוסע פחות מארבע אמות, כדי להינצל מאיסור "הוצאה" ו"העברה" בשבת קודש.
…ובליל שבת, באורוות הסוסים, שהפכו למגורי־אדם, מתנער לפעמים הרבי באישון לילה ממשכבו על הדרגשים, יוצא במחול עם מספר יהודים ושר בכל כוחו: "ישמחו במלכותך שומרי שבת", כאילו סיים זה עתה את "עריכת השולחן" בשטיבל הגדול שלו, בעיירה ברנוביץ', באותם ימים רחוקים.
אהרן סורסקי, ״דמויות הוד״, כרך ג', עט׳ רכ״ט – ר״ל