עורך אנונימיגיטו קובנא, תש"ב
ענייני אמונה ובטחון, המצווה הגדולה של קידוש־ השם, כל אלה היו מהנושאים המרכזיים בשיעורי התורה שהושמעו לתלמידות "בית־יעקב" בגיטו קובנא, ברחוב פירמאן מס' 8, בשכנות קרובה לבניין ישיבת סלבודקה. המחנכת מרת אלה שמואלביץ נדרשה גם לפסוק לבנות, אם ללכת לעבודת־כפייה אצל הגרמנים, או למצוא מיפלט ב״בונקר" מוסתר… היא דרשה מחניכותיה להיות "גיבורות", וכל אחת הבינה מה רוצים ממנה…
כמוה גרסה גם המחנכת מרת שטינבך־צירט, שפסקה דיני נפשות באמצעות סיפור חלום על אחיה שניספה על קידוש־השם… "ופניו מאירות בזוהר־רקיע מסנוור־עיניים. והוא אומר: תדעי לך אחותי, שמלאכי־מעלה, שרפים ואופנים וחיות־הקודש אינם זוכים להיכנס למחיצתנו, מחיצת קדושים שמסרו נפשם על קידוש־השם…"
תגובת החניכה ששאלה באה על אתר: "לא אעזוב את אחי ואחיותי. אינני יוצאת מהגיטו. אינני יוצאת…" וכך ירדה מהפרק המחשבה המדירה שינה, בדבר "גורלן של בנות ישראל הכשרות" וה״סכנות האורבות להן בין הגויים"… "היות שאחד הנוצרים הציע לה את שירותו ואת נכונותו לעזור לה להיחבא בין הגויים".
הרב אפרים אשרי, ירחון ״בית יעקב", גליון 13, עט' 7, סיון תש״ך