עורך אנונימילעילוי נשמת נירה בת אברהם ת.נ.צ.ב.ה
גיטו קארץ, ראש־השנה תש"ג
יהודים שהיו צריכים להתייצב לעבודתם כרגיל התפללו לפנות־בוקר, והמשוחררים התפללו לאחר־מכן.
לעולם לא אשכח את שני ימי ראש־השנה הללו. התפילות מלוות היו בכיות עצומות של גברים ונשים. כל יהודי הגיטו השתתפו בתפילות. אפילו קטני־אמונה התפללו בכוונה. כולם הרגישו שהתשועה היחידה שאפשר לצפות לה היא רק מאת ה'.
הרגעים המרגשים ביותר היו בעת ה״קדיש", שכולם אמרו בקול אחד. לא היה אף אחד, שלא היה לו על מי לומר "קדיש". ואמרו: "השכינה הקדושה בוודאי ענתה אמן"…
עדות א. גולדמן לפי מנשה אונגר, "דער גייסטיגער ווידערשטאנד" עט' 156-155