עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
קאופרינג מס. 7, לנדסברג, גרמניה, תשרי תש״ד
עובדי הכפייה התשושים הועסקו בבניית מסילת־ברזל לצבא הגרמני המובס. היהודים האומללים ניצלו כל הזדמנות לאגירת כוח ליום עבודה מפרך נוסף. שעות השינה המועטות נחשבו ל" סם חיים", שאיפשר לעמוד בלחץ הנוגשים, שהזמן דחק להם. אבל באותו בוקר הקדים וזינק ר' אלכסנדר מהדרגש כבר באשמורת הראשונה. הוא עשה זאת בשארית כוחותיו, בעקבות שמועה, שהגיעו למחנה יהודים עם טליתות וזוגות תפילין…
ר' אלכסנדר קראץ, מקהילת חוסט, חש בקיצו הקרב ורצה לזכות עוד פעם בחייו לקיים את מצוות הנחת תפילין. ואמנם, כעבור זמן קצר הוציא את נשמתו הטהורה בשל אפיסת־כוחות. מאז ועד היום חש בנו, צבי, אלפי חרטות על שהניח לאביו התשוש ללכת לבדו… ללכת ולהתראות עם אחרוני גיטו לודז', שכביכול הביאו עימם תשמישי קדושה למחנה הריכוז.
עדות הבן, ר' צבי־הרמן קראץ, תשנ״ו נרשם ע״י מערכת אנצי׳ "שמע ישראל", ב״ב