עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
מחנה האסאג, צ׳נסטוחוב, בימי הזעם
ה״שלל" של יהודי גיטו צ׳נסטוחוב נמצא תחת פיקוח חמור של אנשי ה־ס.ס. – השומרים על האוצרות הללו, במחסנים מבוצרים היטב. אבל ה״שוסטער מייסטער" המהולל, הסנדלר היהודי, שנודע כמומחה למגפיים צבאיות, הצליח ככל־הנראה לחדור גם למקומות שמורים אלה. אחרת, קשה להסביר האיך הצליח להביא למחנה "האסאג" ספר־תורה של ממש… סביבו רקדו עובדי־ הכפייה ביום שמחת־תורה. ה"מייסטער" היהודי כבר הפתיע ימים מספר קודם לכן… בהביאו למחנה שופר, בדימדומי החמה, ביומו השני של ראש־השנה.
ספר התורה שהביא עימו הסנדלר, שנערץ על הגרמנים, קטן היה במידותיו. לכן, ניתן היה להסתירו בתוך המחנה ללא קושי. אבל התעלומה עמדה בעינה: כיצד הצליח הלה להבריחו לתוך המחנה! הסיפור המופלא התגלגל עד מהרה בין היהודים: הסנדלר כרך את גווילי ספר התורה סביב לגופו. ועוד נס בתוך נס: הספר ניצל "ברגע האחרון", עת הכינו הצוררים מוקד גדול, לשריפת כל ספרי התורה שנמצאו מתחת להריסות הגיטו.
מחבואו של הספר, במחנה, נמצא בין קרשי אחת המיטות. באותו ערב של שמחת־תורה נערכו ה״הקפות" סביב מקום המיסתור, כי פחדו לסכן את הספר, לחשוף אותו לעין־כל, שמא יפול לידי הטמאים. כל אחד היה נכנס לצריף, הולך וסובב את דרגש־העץ, בתוכו היה טמון האוצר הגדול. כך נמשך המצעד כשבפיות התנגן חרש הפזמון, "שישו ושמחו בשמחת התורה, כי היא לנו עוז ואורה"!…
הספר שניצל, הובא ארצה ע״י נח אידליסט, ונמסר לבית־החסידים של גור בבני־ברק, ברחוב אור־החיים, מקום בו הוא נמצא עד היום.
עדותו של נח אידליסט מ. יחזקאלי, ירחון ״בית יעקב", גל׳ 88, עט׳ 29